הכתבת ג׳נה הוקינג מעיתון ה-Daily Mail שיתפה לאחרונה את חוויתה החריגה במחנה סקס ואורגזמות במדבר בקליפורניה. במאמר גלוי לב, היא מתארת איך הגיעה למקום הזה ומה למדה שם על עצמה ועל המיניות שלה.
"השנה, מצאתי את עצמי באמצע המדבר בקליפורניה במחנה סקס ואורגמות", כותבת הוקינג בפתיחת המאמר שלה. היא מודעת לכך שזה נשמע מוזר ומסבירה את התלבטותה. "אני יודעת איך זה נשמע. אפילו כשהכנסתי את הכתובת ל-GPS שלי, לא יכולתי שלא לתהות למה אני מכניסה את עצמי".
הרעיון של שהייה במחנה כזה עורר בה תחושות אמביוולנטיות מהרגע הראשון. "סוף שבוע בג'ושוע טרי המוקדש ל'מיניות קדושה', ולכאורה, אורגזמות טובות יותר? זה הרגיש חלקית כמו רוחניות פסאדו מדעית, שטויות שמעוררות השראה ומעוררות צחוק. עדיין, הייתי סקרנית".
המניע שלה להירשם למחנה נבע ממשבר אישי שחוותה בחיי הדייטים והמין שלה. "באותה נקודה, הדייטים נעלמו. סקס התחיל להרגיש מלאכותי, והערה מחבר לשעבר על איך אני 'תמיד נראית ממהרת לסיים עם זה' שלחה אותי לספירלה של הרהור עצמי מיני".
המחיר של התוכנית היה שיקול חשוב בהחלטתה להצטרף. "אז כשנודע לי על המחנה הזה בארה"ב, שאמנם גובה 15,000 דולר לתוכנית שלהם בחו"ל אבל הציע בריחה של שלושה ימים בקליפורניה בפחות מאלף דולר, פניתי אליהם".
הגישה שלה הובילה אותה לקבל את ההחלטה. "במקרה הגרוע, זה יהיה סיפור מצחיק לספר לחברים. במקרה הטוב, אולי אלמד משהו. אחרי הכל, מי לא רוצה סקס טוב יותר?"
הרושם הראשוני שלה במקום עורר חשדנות ולעג פנימי. "כשהגעתי, הפרט המזעזע הראשון היה העובדה שהם קראו למרחב הפגישה 'המקדש'. אחר כך ראיתי את הקבוצה הנאמנה סביב מנהיגת המחנה שהנהנו לכל מה שהיא אמרה כאילו היא קדושה, קצת ציפיתי שיתנו לי גלימה לבנה ויבקשו ממני לזמזם תחת הירח".
אולם הפגישה עם המשתתפות האחרות שינתה את נקודת המבט שלה לחלוטין. הוקינג מתארת במאמרה את הרגע המכונן הזה. "אבל אז פגשתי את שאר המשתתפות. הן לא היו כמו שדמיינתי. לא כוכבות רשת שמחפשות תשומת לב. רק נשים רגילות בגיל העמידה, רבות מהן מבוגרות ממני (אחת הייתה בת 75), שנראו עצובות אבל מלאות תקווה".
הסיפורים האישיים של המשתתפות היו מעוררי השראה ומרגשים עמוקות. "אישה אחת הודתה שמעולם לא חוותה אורגזמה, אף פעם בחייה. שתיים בילו שנים בהימנעות מאינטימיות אחרי חוויות טראומטיות וקיוו למצוא את שמחת הסקס שוב".
ברגע זה הבינה הוקינג את המשמעות הרוחנית העמוקה של המקום והמחנה. "כשהן שיתפו את הסיפור שלהן למעגל הדומע של נשים, זה הזכיר לי למה המחנה הזה היה קדוש. זה היה מקום שבו נשים יכלו לשתף בבטחה את המטרות המיניות, התקוות והרצונות שלהן בסביבה בטוחה ותומכת. אני שונאת לבטא את המילים האלה אבל זה באמת girl power".
פאמלה, בעלת המחנה, הציגה לנשים מסר חד וישיר על מה שעלול לקרות לאחר המחנה. "'חלק מכן תעזובנה את המחנה הזה ותעשנה את הסקס הטוב ביותר בחייהן עם הבעלים שלהן, אחרות תעזובנה ותבקשנה גט', אמרה לנו פאמלה, הבעלים של המחנה".
הוקינג הבהירה את המטרות האישיות שלה לעומת אחרות. "כאישה רווקה, רק רציתי את החלק של 'הסקס הטוב', אבל ככל שהמחנה התקדם, יכולתי לראות איך חלק מהנשים יחזרו הביתה ויצרו קשר עם עורך דין. כי מה שלמדנו על קצה המזלג זה שצריכים שניים לטנגו – במיוחד כשמדובר בסקס טוב".
האינטנסיביות של התוכנית הפתיעה אותה כמעט מיד. "וזה לא היה סוף שבוע רוחני מתון עם איזה יוגה לאור נרות, זה היה יותר מזה".
המחנה כלל פעילויות מעשיות ישירות שהחלו כבר ביום הראשון. "צפינו בהדגמות בחיים האמיתיים לפני הצהריים. מפגשי עבודת נשימה למשל כללו נשים שוכבות עירומות, מכוסות פרחים וקריסטלים, בעוד מתרגלים החליקו נוצות, צדפים ומגע עדין על גופן – הכל לקצב של מוזיקה רגועה שניגנה ברקע".
הוקינג מתארת רגע ספציפי שחשף את הטבע הסוריאליסטי של החוויה. "כמעט הושטתי יד לטלפון שלי כדי לזהות שיר אחד ב-Shazam, אבל קול קטן הזכיר לי למה באמת הייתי שם".
התרגילים המעשיים כללו הדרכה ישירה על הנאה עצמית עם אלמנטים רוחניים. "היו מדריכים על הנאה עצמית, עם הוראות מפורשות ופזמונים כמו 'אני חזקה' ו'אני מינית'. קצת מוזר, בטח. אבל היי, הייתי במחנה אורגזמות, אז יכולתי להיכנס לזה – אם כי לפעמים נאלצתי לעצור צחוק".
אווירת הדיון הפתוח במחנה יצרה מהפכה קטנה בתפיסתה על מיניות. "השיחות היו נועזות באותה מידה. דנו בגלוי בבעיות שנתקלנו בהן בחדר השינה, בלי שיפוטיות".
המשמעות של הדיבור הפתוח הזה הייתה עמוקה עבור המשתתפות. "זה היה כאילו סוף סוף אמרנו את החלקים השקטים בקול רם. עבור נשים רבות, אלו היו בעיות שהכבידו עליהן זמן רב, וסוף סוף הן היו במרחב לדבר על זה".
למרות הערך, היו גם רגעים מביכים ומוזרים במהלך המחנה. "לא שהשות שלי במחנה האורגזמות לא הייתה מוזרה לפעמים. צפייה בשני מנחים שמדגימים 'ליטוף מודע' הייתה בהחלט מביכה, וזה עדיין ביטוי מעודן".
אחד המאפיינים החשובים ביותר של המחנה, לדברי הוקינג, היה כיבוד ההסכמה והגבולות האישיים. "אבל הנה העניין: תמיד נתנו לנו את הבחירה האם להשתתף או לא. יכולנו לדלג על תרגילים, לבקש מרחב, או פשוט לשבת בשקט ולצפות. הסביבה, למרות שהייתה מעט אקסצנטרית, התבססה על הסכמה וגבולות אישיים".
בהקשר זה, הוקינג מתייחסת לשערורייה שזעזעה אותה הקשורה לארגון אחר בתחום. "וזה בדיוק למה שהשערורייה של OneTaste שעושה כותרות עכשיו כל כך מטרידה אותי. הבעלים של 'קבוצת הרווחה' הזו מהארלם טענו שהם מנהלים שיעורים ב'מדיטציית אורגזמה' כמו גם הרצאות והדגמות".
הוקינג מפרטת את ההאשמות החמורות נגד הארגון שנקרא ״כת האורגזמה״: "נשים שלקחו חלק בחברה טענו שהן נאלצו לבצע פעולות מיניות משפילות במסווה של 'חקירת המיניות שלהן'. שניים ממנהיגות הארגון הורשעו באישומי עבודת כפייה בבית המשפט הפדרלי אחרי שהתובעים טענו שהם 'הכפיפו את החברים שלהם להתעללות כלכלית, מינית, רגשית, פיננסית ופסיכולוגית'".
בניגוד מוחלט לכת האורגזמה, הוקינג מבהירה את ההבדל המהותי בחוויה שלה: "המחנה שבו השתתפתי היה שונה לחלוטין. המיקוד לא היה על לרצות מישהו אחר, וגם לא היה לחץ למכור או להשתתף. זה אפילו לא היה על לעשות יותר סקס. זה היה על להחזיר לעצמנו את החלקים בגוף שלימדו אותנו להתעלם מהם".
התוצאות האישיות של המחנה היו מהפכניות עבור הוקינג: "עבורי, זה היה איפוס. לא יצאתי עם טריק קסמים לאורגזמות מרובות, אבל כן הרגשתי יותר נוכחת בגוף שלי – והשתמשתי בזה כשחזרתי הביתה. אהיה כנה – זה היה הסקס הטוב ביותר שאי פעם היה לי".
השינוי הקיצוני בגישתה למין מתבטא בעיקר בהתמקדות בעצמה: "התמקדתי בגוף שלי ובמה שהרגיש טוב לי, משהו שמעולם לא הייתי עושה לפני שהשתתפתי במחנה. הייתי עסוקה מדי בהעמדת מופע ראוי לאוסקר, לא לאורגזמה".
למרות הציניות הטבעית שעלולה להתעורר כלפי מחנות כאלה, הוקינג מגנה על הערך שלהם: "בטח, קל לגלגל עיניים במחשבה על 'מחנה אורגזמות'. זה נשמע כמו השטויות היקרות שאנשים נרשמים אליהן אחרי יותר מדי שברי לב ובקבוק יין – ולפעמים, זה יכול להיות".
היא מסבירה מדוע חשוב לא לדחות מראש מחנות כאלה: "אבל זה גם מציע הזדמנות לעצור ולשאול אם הדרך שבה אנחנו חיים ואוהבים מרגישה טובה. סוג כזה של כנות הוא מתעמת, וזה למה אנחנו נוטים להימנע מזה". הוקינג משווה את החוויה לחינוך מיני שקיבלה כשהייתה צעירה: "עבורי, זה היה שיעור החינוך המיני שהאני הצעירה שלי יכלה רק לחלום עליו – בלי הקלטות VHS המפוקפקות בשיעור".
במסקנת המאמר, הוקינג מביעה הכרת תודה על החוויה למרות האתגרים. "למרות שהיה מביך, מוזר וכנה באופן לא נוח לפעמים, אני שמחה שהלכתי למחנה. לא בגלל שזה שינה את החיים שלי, אלא בגלל שזה עזר לי להתחבר מחדש לעצמי ולזכור איך זה מרגיש באמת ליהנות מסקס".
