גזיזת השפמים: טרור מחשבתי ודתי

"השפם והזקן אצל הדרוזי הם ביטוי לדתיות ולחוכמה. באופן מצמרר, זוהי אותה טקטיקה של דה-הומניזציה, שלילת צלם אנוש. זהו תהליך שבו שוללים מהקורבן את כבודו, את זהותו ואת אנושיותו עוד לפני הפגיעה הפיזית, ששימשה את הנאצים נגד יהודים בשואה – לפגוע בסמלי הדת והכבוד כדי להכשיר את הקרקע לזוועות גדולות יותר". היא מבקשת להדגיש, "הפיכת אדם מכובד, מנהיג רוחני, לאובייקט נלעג ומושפל מקלה על הרוצחים לבצע את זממם, ונועדה להטיל אימה על הקהילה כולה. זהו פשע נגד האנושות שמהדהד את הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה. האקט האלים הזה הוא חלק מהקדמה לרצח עם או טיהור אתני. זוהי הכרזת כוונות שמבהירה שהתוקף לא רואה בקורבנותיו בני אדם שווי ערך, אלא ישויות שיש למחוק את זהותן ואת קיומן".

ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור ICT באוניברסיטת רייכמן, מדגיש: "רבים מתומכי אחמד א-שרע, המשתייכים לזרם הסלפי הג'האדי, רואים בדרוזים כופרים שהתפצלו מהשיעה וכוננו קשרי ברית מפוקפקים עם אויבי האסלאם הסוני דוגמת משטרו של אסד האב והבן וכיום עם ישראל. ולכן שהפעילות נגדם נחשבת למלחמת מצווה, ג'האד".

גזיזת השפמים בכפייה של דרוזים בא-סווידא משדרת אמנם סמל של עליונות אך היא מבטאת גם אקט משפיל המבקש למחות את זהותם הגברית ואת זהותם הדתית", מסביר ד"ר ברק, "זאת, מתוך שאיפה לטהר את המרחב הסורי מעדות "סוטות" ולכונן סדר אסלאמי המתבסס על השריעה. יתר על כן, הארכת שפם נחשבת לנוהג לא סוני ופוגעני מכיוון שהנביא מוחמד אסר על כך. לכן, הכפייה הדתית המופעלת על הדרוזים נחשבת כביטוי לטרור מחשבתי ודתי".