ג'ולאני ובאגס באני: האם אנחנו שוב מזלזלים בתצפתניות?

אם כך הוא, הרי שהדבר חמור שבעתיים: נתניהו שוב מוזהר ושוב מעדיף לחשוב שביכולתו לעצב את המזרח התיכון מחדש בדרכים עקלקלות: פעם בדמות מזוודות עם כסף לחמאס, כדי להבטיח שאותם "טפטופי" טילים (שבדיעבד לא היו אלא ניסוי כלים) לא יהפכו למבול, עכשיו עם חלומות באספמיה על שלום עם מי שטבחו כבר מיעוטים שונים (יזידים, עלאווים) בדרך לניסיון חיסול של הדרוזים – בואכה מדינת ישראל.

כמה נלעג נראה לפתע מכתב החנופה שהגיש נתניהו לטראמפ לעיני המצלמות – לא רק מפני שהחותם בעצמו חשוד על ידי המוסדות הבינלאומיים בפשעי מלחמה (בלי קשר לשאלה האם היו כאלה או מה אנו חושבים על המוסר הכפול של הקהילה הבינלאומית), אלא מפני שטראמפ בטוח שבהבל פיו הוא יכול להשכין שלום עולמי ולהפוך את המזרח התיכון, שכבר לעס וירק רבים וטובים ממנו, לריזורט עם בריכות, מדשאות ומסלולי גולף.

את אחד התשלומים בדיל עם נתניהו ראינו כבר אתמול, עת התייצב השגריר האקבי בבית המשפט עם בובה של באגס באני, ללמדנו שטראמפ לא סתם חי בסרט, אלא בסרט מצויר.

זה בסדר, לא צריך להתרגש – לפעמים סיגר הוא סיגר וגזר הוא רק גזר. אותו טראמפ, הבוס של מייק האקבי, אמר גם על א-שרע, הלא הוא ג'ולאני, שהוא בחור טוב.

אולי קצת מרקע קשה, כך הסביר האיש שלא יידע להבדיל על המפה בין סוריה לתימן – אבל ככה זה במזרח התיכון. לא שופטים בן אדם לפי מה שעשה לפני כמה שנים (בדיעבד גם על מה שייעשה בעוד כמה ימים).

אפילו שר ההגנה שלו (אם אמרנו על הנשיא שלא יבדיל בין סוריה לתימן, הרי ששר ההגנה שלו לא יבדיל בין אסיה לאירופה) מלמל משהו על "אי הבנה בין סוריה לישראל", בגלל כל הדרוזים והבדווים (?!) במשפט שהזכיר את שיח המוסכניקים במערכון של הגשש החיוור: "יבואו כל הירדנים והצ'רקסים וירקדו צ'רקסייה כפולה" (למי שעדיין זוכר ימים רחוקים שבהם המערכונים היו הזויים יותר מהמציאות). אין ספק שהנשיא וכל אנשיו ראויים לפרס נובל לשלום.