גדעון לוטן: "כל עוד אני מספר – השואה לא נשכחת"

המשפחה שקלטה את הילד היהודי הייתה קתולית אדוקה, עם שישה ילדים ותינוקת בת שבועיים. "עד אז הייתה לי ילדות מאושרת מאוד. הייתי ילד מפונק, אבל בגלל המלחמה הפכתי לילד עצוב. בכיתי הרבה, והיה לי קשה מאוד להתאקלם ולהפוך לחלק מהמשפחה ההולנדית. החינוך היה ספרטני, ונהגו שם בשיטת המקל והגזר. הפכתי לילד שמתחנן לא לצבור נקודות בלוח העונשים", הוא מספר. "כל ילד שקיבל ניקוד שלילי קיבל מכות בחגורה מהאב. גם אני". עם זאת, לדבריו, המשפחה לא ניסתה להמיר את דתו. להפך: "הביאו לי סידור תפילה מכסף והסבירו לי על חגי ישראל. רק כשהסכנה גברה, קברנו את הסידור בחצר כי החלו פשיטות לתפוס יהודים".

המסתור לא היה רק מפני הגרמנים, אלא גם מהסביבה. לוטן נאלץ להעמיד פנים שהוא ילד נוצרי, לא הלך לבית ספר והתחבא במקלטים כאשר הגיעו אזהרות מפני פשיטות מתוכננות. "ראינו מהחלון את הגרמנים מחפשים יהודים. הייתי ילד קטן, אבל ידעתי: אם יגלו אותי – זה הסוף. אני זוכר שבאחד החיפושים הגיעו לפתח ביתנו וחיפשו גברים צעירים לשרת בצבא כי חסר כוח עבודה. כילד יהודי, ראיתי בביתי חיילים נאצים שמחפשים גברים – וזה מראה שלא אשכח לעולם".

והיו גם רגעים של אבסורד. לוטן מספר שלעתים שיחק ברחוב ליד חיילים גרמנים: "נאלצתי להיטמע בחברה. שיחקתי עשרות פעמים ליד חיילים גרמנים, היום אני חושב שזה היה מעשה אווילי כי בקלות היו יכולים לתפוס אותי, אבל זה לא קרה".

הסכנה הייתה גדולה אף יותר כשהתבקש לסייע למחתרת. "כחלק מפעילות המחתרת שהייתה חברה בה אימי, אמרו לנו גם מדי פעם לשים בכיסים קליעים של נשק ושמישהו יבוא בערב וייקח אותם, זה היה מעשה מסוכן מאוד, אבל עשינו את זה עשרות פעמים, לא נתפסנו למזלנו", הוא אומר.