בתי הכלא בישראל לשמש בתי הבראה למחבלים | קלמן ליבסקינד

כלא עופר, שעת צהריים. בשרוול המוביל אל אגפי הכליאה מגלגלים סוהרים על עגלות את תבניות האוכל של האסירים. ארוחה קבועת קלוריות. "אף אחד לא מקבל טיפה פחות ממה שנקבע, ואף אחד לא מקבל טיפה יותר ממה שנקבע", מסביר מפקד הכלא, תת גונדר ודים גולדשטיין, ופותח את אריזות האוכל כדי להציג. רגע אחרי שצוות לוחמים פורץ אל תוך אחד התאים, ומוציא את 11 האסירים החוצה לחצר לטובת חיפוש, מסביר לי מפקד האגף את הפער בין מה שמתרחש בכלא היום למה שהתרחש קודם לכן. "כאן, בקצה האגף, הייתה קנטינה", הוא מראה, "כל אסיר היה יכול להזמין מהקנטינה מה שהוא רוצה. בשר, דגים, ממתקים, חטיפים, ואנחנו היינו מספקים להם את זה כדי שיוכלו לבשל אצלם בתא. אם מישהו היה מזמין בשר מס' 5 ומקבל בטעות בשר מס' 4, הייתה מהומת אלוהים. זה היה המצב", הוא מחייך במבוכה.

הקנטינות היו הצ'ופר של המחבלים בכל בתי הכלא. סיפור שקשה להאמין שהיה קיים כאן עד לא מכבר. הרשות הפלסטינית, בסיועה האדיב של מדינת ישראל, הייתה מפקידה כסף לטובתו של כל אסיר, והוא מצדו היה זכאי להזמין באמצעותו בקנטינה פינוקים מפינוקים שונים. בין השנים 2015-2021 הופקדו עבור המחבלים 200 מיליון שקלים עבור הקנטינה. שירות בתי הסוהר, כדי לייצר שקט, אפשר למחבלים להחזיק בתאים פלטות חשמליות וכיריים, ואלה הכינו לעצמם מטעמים כאילו הם שוהים בדירת אייר-בי-אנד-בי. בנסיבות הללו, בתי הכלא לא הרתיעו איש. יתרה מכך, הם הפכו עבור ארגוני הטרור מודל לפראייריות הישראלית. פלסטינים שרצחו יהודים חיו כמו מלכים, התפללו עם החבר'ה, שיחקו עם החבר'ה, צפו במשחקי כדורגל עם החבר'ה, ובישלו את מיטב האוכל עם החבר'ה, בתנאים שלא תמיד קיימים להם בבית, כשמשפחתם מקבלת במקביל כסף מהרשות הפלסטינית.

"זה נגמר. הכול השתנה. אף אחד היום לא מקבל גרגיר יותר ממה שחייבים לתת לו", מתאר מפקד האגף. "וזה לא רק זה. עד לא מזמן, אם היינו ניגשים למישהו ורוצים לדבר איתו, הוא היה מפנה אותנו אל הדובר של הארגון, שהיה סוג של יו"ר ועד. אי אפשר היה לטפל באסיר אחד בלי לגייס סביבו את כל אסירי הארגון".

לסיפור ה"דוברים" היו השלכות ביטחוניות. בחסות התנהלות שערורייתית, הפך כל מחבל לנציג הארגון שלו בחוץ. במצב דברים שכזה, לכל ויכוח של הנהלת הכלא עם אסיר ספציפי, היה פוטנציאל לעימות עם אבו מאזן או עם יחיא סנוואר. "האבולוציה הביאה לכך שכשרצו למנוע או להקטין שביתות", שיחזר חיים גליק, בעבר סגן הנציב, "היו מניידים דוברים מכלא לכלא ברכב של שירות בתי הסוהר כדי שיוכלו להיפגש ולסגור עניינים. אני לא מאמין שיש דבר כזה בעולם. דובר חמאס בשקמה נפגש עם דובר חמאס במגידו, בחסותנו".

"זהו. אין יותר דוברים, אין יותר מנהיגים, כולם אסירים שווים", אומר מפקד האגף. "מעבר לזה", הוא ממשיך, "הם בנו במהלך השנים בעלי תפקידים חזקים. לדוגמא, אלה שחילקו את האוכל. לאנשים האלה היה כוח גדול. הם גם יכלו להעביר דברים מתא לתא, וגם קבעו מי יקבל וכמה יקבל. זה הופסק. עכשיו, לפני כל ארוחה, הם מקבלים הודעה מי התורן. אין קביעות, אין סדר, אי אפשר לתכנן כלום מראש".

עד לא מכבר נראו תאי הכליאה של המחבלים כמו חדר ממוצע של בני נוער מבולגנים. ערימות ענק של ציודים מציודים שונים, בגדים, ספרים, ציוד אישי, משחקי קופסה ומה לא. לפני כמה שבועות נכנסתי אל תאי הכליאה ואל אוהלי הכליאה של האסירים הביטחוניים בקציעות. לבד ממיטות, אין שום פריט מיותר. צלחת, כוס וכף מפלסטיק, שני סטים של בגדים, שתי מגבות, לבנים להחלפה, וזהו.