בשיטת נתניהו, אדלשטיין הוא בסך הכל עוד שעיר לעזאזל

בינתיים, הראש של אדלשטיין רק מונח על המזבח, בתדרוכים של "בכירים" בליכוד ובממשלה, בהצהרות הרבנים ובכותרות הביטאונים החרדיים שמאיימים ומזהירים שפירוק הממשלה קרב. אדלשטיין, מצדו, דווקא נהנה מתשומת הלב, שמחיה את מעמדו כשחקן פוליטי משמעותי בליכוד ובונה אותו בציבור כאביר הציבור המשרת. לכן, נתניהו גם לא יקריב אותו בלי שידע מראש שיש תמורה. אם המשבר במילא יתדרדר לבחירות, אין לו אינטרס להתמתג כמי שנכנע לחרדים. עסקת ההדחה תמומש רק אם הוא ידע בוודאות שהיא תעביר את כנס הקיץ ותתן לו עוד לפחות שלושה חודשים נוספים בכסא. עד אז, הוא מנסה בעיקר למנף אותה כדי ללחוץ על אדלשטיין ולגרום לו להתגמש.

השבוע, אחרי ההתפוצצות רבתי וההסלמה באיומים החרדיים עם פקיעת עוד אולטימטום בחג השבועות, אדלשטיין זומן פעמיים ללשכת רה"מ, למען יראו וייראו שנתניהו משנס את מותניו ומתאמץ לפתור את המשבר. אבל נכון לעכשיו, הוא לא מתקפל, והזמן דוחק: ביום רביעי האופוזיציה תעלה הצעות חוק לפיזור הכנסת ואם לא יזוז שום דבר, החרדים יצביעו בעד, רכבת הבחירות תצא מהתחנה והקואליציה, באופן רשמי, תתחיל להתפורר. נתניהו אמנם יוכל לשלוט בקצב החקיקה ולעכב אותה במשך שבועות באמצעות יו"ר הכנסת ומנגנונים אחרים, אבל ככל שהוא ירגיש שהוא מאבד שליטה – הגשת הראש של אדלשטיין כמנחה לחרדים עשויה להיות המוצא הקל ביותר.