בראנץ' השיכורים של שישקו: ביקור וחוות דעת

ההיסטוריה שלו תזזיתית, רצופה דילוגים וזינוקים. ראשיתה במענה ממוקד היטב לשתייני ליל שישי שצריכים לספוג הכול, להכיל הכול, וליישם את מתודת ה-Hair of the Dog הידועה לפני המיטה המיוחלת.

מטבע הדברים, האירוע הזה התחיל קטן וכמעט מחתרתי. מטבעם של אותם דברי בדיוק, הוא הפך מהר מאוד לסוד הידוע ביותר בעיר. שתיינים או לא שתיינים, בשלב מסוים הפך הקצה הדרומי של רחוב בן יהודה למפגש AA, מינוס האנונימיות שלו.

היו שם קוקטיילים ומשקאות כמו שהם, עירבובים של בוקר שאז היו כמעט נדירים במופעם, מגשי צ'ייסרים שסירבו להתרוקן גם אם השולחן עבד על המשימה הזאת בחריצות, ואוכל שהשתמש במילה "מושחת" כסמל יחידה גאה. זה התחיל ספרדי וגלש מהר מאוד אמריקנה, היה שמנוני ומוגזם בכל שפה, נבנה לגובה ולרוחב והסתכל מלמעלה, ובהתנשאות מובנת, על מושגים כמו צילחות ועדינות.

הבראנץ' ההוא, בצדק, עדיין זכור כאן, ועדיין מסוגל להוביל אנשים. להוליך אותם, להושיב ואז להשכיב. כל התנועות הללו נעשות היום פשוט במקום אחר.