טלוויזיה
בצלאל סמוטריץ' מתראיין אצל ינון מגל בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14
לא בטוח אם בצלאל סמוטריץ' הגיע אמש לראיון בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 כדי להשיב על שאלות — או כדי להעביר שידור תעמולה עצמית. ראיתי אדם חדור מטרה, חד לשון, אידיאולוג, משיחי, עם סגנון דיבור מהיר אך גם עם להט אמיתי ואמונה עמוקה בצדקת דרכו.
הראיון נפתח דווקא ברגע של עיתונות אמיתית, כשינון מגל באופן מפתיע, העז לסטות מתפקידו הקבוע כדובר הממשלה והציג בפני שר האוצר הודעה ממילואימניק שקורס כלכלית, חצי שנה ללא הכנסה, בלי פיצויים, עם דרישת מיסים על עסק שהושבת. זו שאלה שמבקשת תשובה לא מהאידיאולוג אלא מהאחראי על קופת המדינה אותה הוא מפזר למשרדים לא רלוונטים, לא בעיתות מלחמה ולא באף עת.
בתגובה, סמוטריץ' הטיח ועקץ את המתחרים: "מה זה פה, אולפן חדשות 12?", והתגובה שלו חשפה את כל הקלפים. הוא ציפה להגיע למגרש הביתי, למרחב סטרילי, לאולפן אוהד. ומגל, בהבזק של הכנעה, ענה: "אנחנו לא ערוץ 12", ובלי לשים לב הודה: שהם לא ערוץ ביקורתי, לא ערוץ של אמת. הם ערוץ תדמית, שמספק לצופיו תמונה ורודה למציאות קשה.
בעוד סמוטריץ' רצה לקלל אך יצא מברך, כשהציג בדרכו המעוותת את ערוץ 12 כמחויב לשקף את המציאות ונלחם עבורה למען האזרח הקטן. כשסמוטריץ' בכל זאת השיב לטענה הכלכלית הוא האשים את מגל: "עשית עוול להמון אנשים שעובדים קשה עכשיו לפצות את אנשי המילואים. אנחנו עוטפים את המילואימניקים כמו שאף פעם לא עטפנו, כמו את המפונים". אבל כל מילואימניק או מפונה, שיושב בבית בלי שקל יודע – זה פשוט לא נכון.
אבל סמוטריץ' לא צריך שואלים, הוא גם שואל, גם עונה, גם עורך את התוכן. הוא ירה נתונים, מסרים, סיסמאות, אילו רק היה באותה מהירות מסיים את המלחמה בעזה או במקרה שלו מגשים את שאיפותיו וכובש אותה. הוא לא שכח לנער את גפני ולהסית ממנו את הכינוי שזכה לקבל מבן כספית, הוא גם לא חשש לעקוץ את נתניהו והבטיח בום כלכלי בעתיד. היו שם רגעים שהשפתיים נעו מהר מדי בשביל הראש להבין, אבל התחושה ברורה: האיש נמצא במסע קמפיין.
ובכל זאת, גם אם אני לא מסכימה עם חזון הכיבוש המחודש, עם משיחיותו הרועמת, ואפילו לא עם התחזיות הוורודות שלו לכלכלה הישראלית, אני מעריכה את העובדה שהוא מדבר בשמו, בקולו, ולא בקולו של נתניהו. הוא לפחות לא מתחבא.
למרות העלבון שקיבל מכינוי "אוכל מוות" מבן כספית בבוקר, הוא לא התגונן – הוא תקף. והסיט את האש מגבו לגפני והאשים אותו בביזוי חללי צה"ל. ועשה קמפיין על הראש של גפני: "גפני צריך להתנצל בפני המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל במלחמה הכי צודקת יש למעלה מ־800 הורים שקברו את הילדים שלהם. איך אתה לא מתבייש להגיד להם דבר כזה?".
"גפני אתה לא מבין שום דבר בנושאים ביטחוניים ומדיניים", המשיך. "שלח את הילדים שלך לצבא ואז תדבר. יש גבול כמה גפני יכול לשחרר חרצובות לשונו. שלא ידבר על צבא ושלא יתעסק בזה. אני לא מסכים עם החרדים. מכבד – אבל לא מסכים. אצל גפני הם חצי בפנים חצי בחוץ".
ובכך חשף את המאבק הפנימי הגדול בממשלה, הציונות הדתית שתורמת רבות למדינה אל מול החרדים. חוק הגיוס שיצר את הקרע הכי גדול בין שני המגזרים, הם ישובים ביחד כי האלטרנטיבה יותר גרועה מבחינתם.
וכשסמוטריץ' דיבר אתמול, אי אפשר היה להפסיק אותו. הוא ירה מסרים, דימויים, איומים, תוכניות, חשף נתונים על איראן, ותוכניות כיבוש לעזה – וכל זה בלי לקחת נשימה אחת. באמת, בהיתי בו רגע כדי לבדוק אם הוא בכלל אנושי. או שמא מדובר בדמות AI משוכללת.
הוא חשף שלפי נתוני משרד האוצר, עלות המלחמה מול איראן הייתה חמישה מיליארד נזק ישיר, וכעשרים מיליארד נזק כולל. הוא חזר שוב ושוב על המסר המרכזי שלו – "אני אידיאולוג", "אני מוביל מדיניות", "אני בעד כיבוש עזה", "אני לא מוותר" אני תוקף את נתניהו, אני קובע מדיניות.
הוא לא היסס לתקוף בהתמדה את ראש הממשלה במגרש הביתי שלו: "זה לא בסדר, היו לי שיחות מעמיקות ותקיפות עם ראש הממשלה". ואחר כך הגיע המשפט שהדהד באולפן: "אני חושש שראש הממשלה יעשה עסקה. ראש הממשלה רוצה את ויטקוף. אני אמרתי לראש הממשלה – שים דד־ליין לחמאס".
וזה לא נגמר. הוא עקץ את נתניהו בעורמומיות שהותירה את יושבי האולפן בהלם כשאמר: "עסקת שליט המופקרת שהביאה לנו את ה-7 באוקטובר". כן, שמעתם נכון – הוא מאשים את נתניהו שמתחמק מאחריות, בטבח ה-7 באוקטובר. כמו כן חשף כי נתניהו הבטיח לו כיבוש חלקים בעזה ואמר לו כי לא חוזרים אחורה איפה שכבר כבשנו בדם לוחמינו, לא נסוגים לאחור.
הוא שיתף פרט מפתיע וחשף כי בשבועיים האחרונים נעצרה הלחימה בעזה "בגלל המלחמה באיראן הוצאנו כוחות לפרוס במקומות אחרים במדינה כמו איוש שיכולים להתפתח בעקבות המלחמה". זה רגע שמגל, או כל עיתונאי, היה צריך לקפוץ עליו עם שאלה מתבקשת: אז אם אין מספיק כוחות, למה אתם לא מגייסים חרדים? ופשוט מסיימים עם המלחמה, אבל כאמור זה לא קרה.
גם על יוקר המחיה נשמעה נבואת סמוטריץ': "הניצחון יביא ביטחון והביטחון יביא כלכלה. השקל התחזק – והוא ימשיך להתחזק. זה יוריד את יוקר המחיה. הולך להיות בום כלכלי גדול". אבל גם הודה: "עשיתי צעדים לא פופולריים. העליתי מע"מ בגלל המלחמה".
ולבסוף – זיני, מינוי ראש השב"כ מעל ראשה של היועמשית ובג"ץ. "הוא יהיה ראש שב"כ – חייב להיות. אין מצב שלא. הוא האדם המתאים, הוא חייב לשקם את זה". ולא שכח על הדרך להשפיל את רונן בר: "איזה מדהים המוסד מול חיזבאללה ואיראן – ואיזה בורות מול עזה".
מה ראינו אתמול? ראיון שהוא קמפיין, פוליטיקאי שהוא מכונת דיבור שלא נחה. האם אני מסכימה עם חזונו? לא. האם התרשמתי מהנחישות? בהחלט. אבל יש דבר אחד שצריך להודות בו – סמוטריץ' מדבר בשם עצמו. הוא לא מתחבא מאחורי ביבי, לא מתרפס בפני החרדים, והוא לא מתנצל על מי שהוא. וזה, בעולם שבו כל אחד משחק מישהו אחר – דווקא נדיר.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות