בצלאל סמוטריץ' יכשיר את ההתנחלות בעזה במסווה של ביטחון?

יש רגעים שחשיבותם ההיסטורית מובנת רק בדיעבד. אחד כזה, אולי, התרחש אתמול בכנסת ישראל, שבה נערך כינוס מיוחד, רגע לפני היציאה לפגרה של שלושה חודשים. מה היה הנושא, אתם שואלים?

ובכן, לא מצב המשא ומתן על שחרור החטופים, לא על דרכים יצירתיות להפסקת המלחמה שגובה מאתנו בכל יום עוד קורבנות, לא כנס על החרם המתהדק סביב צווארה של ישראל, על הבידוד המדיני, על העובדה שתיירים לא יכולים לרדת מאוניה באחד מאיי יוון – על מה כן דיברו, תשאלו?

בשתי מילים נשיב: על הריביירה. כן חברים, לא על הריביירה של דרום צרפת, זו של ניס, קאן ומונאקו, אלא על זו של עזה, עם שמות יישובים מעט פחות אקזוטיים, אלא אם כן אתם כמובן דניאלה וייס.

תנועת "נחלה" של וייס, היא זו שעומדת מאחורי הכנס של השדולה למען חידוש ההתייישבות בחבל עזה, תחת הכותרת: "הריביירה בעזה – מחזון למציאות". שם שהוא לא רק אקזוטי משהו, אלא מוכיח שאפילו לימין הקיצוני יש חוש הומור, כי היה שם הכל חוץ ממציאות.

כ-80% מהציבור הישראלי, קורא לסיום המלחמה, מה שלא מפריע לח"כ צבי סוכות למשל, להכריז שלא יעזור כלום לאף אחד, כי "העם אתנו".

יש רגעים שבהם נראה הכנס הזה כמושב לצים בחליפות, כנס של הכיתה הטיפולית שבו מתחככת מיכל וולדיגר בלימור סון הר מלך ויצחק וסרלאוף בשני הצבאים, פוגל את סוכות, אבל יש גם רגעים אחרים, בהם מדברים ברצינות תהומית לא רק על נושאים שהפכו לשגרה בקרב תומכי הימין הקיצוני, כמו (בהערת אגב) על כך ש-7 באוקטובר לא היה מתחולל ללא עזרה מבפנים, אלא גם על נמל עזה, על בורסה שבה יסחרו בקריפטו, על חקלאות מתקדמת בדרום הרצועה, על נמל מודרני שיהווה מרכז סחר עולמי, על רצף התיישבותי מיישובי הנגב המערבי ועד לים ו…

רגע, אתם שואלים, מה יעשו עם יותר מ-2 מיליון פלסטינים? התשובה, על פי הנואמים בכנס מתחלקת לשני נושאים: ברמה הפיזית, זה פשוט: הריסות הבתים יושלכו אל הים עד שייווצר אי מלאכותי מול חופי עזה. גאוני, נכון?