בעקבות השבת השחורה: גם כוחות ההצלה יוכשרו לזהות סימני אובדנות

פרופ' איגור גלינקר, מנהל המרכז לחקר מניעת התאבדות בבית החולים Mount Sinai בניו יורק וד"ר יעל אפטר לוי מבית הספר ע"ש ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, עורכים בחודשים האחרונים מחקר שמטרתו לוודא כי אנשי מקצוע מכל התחומים יוכלו לזהות את סימני האזהרה הקריטיים לזיהוי סיכון אובדני מיידי.

המחקר יצא לדרך באוניברסיטת רייכמן בתחילת השנה כאשר השלב הראשון היה הכשרת המתמחים בפסיכולוגיה בזיהוי והתערבות לפי הקריטריונים של תסמונת המשבר האובדני (SCS). פרופ' גלינקר, הוגה הגישה, הוא פסיכיאטר מוביל שפיתח את SCS כדי לזהות את המצב הנפשי שבו אנשים נמצאים רגע לפני ניסיון אובדני כשבניגוד לשיטות אחרות, היא אינה מסתמכת על דיווח עצמי אלא על קריטריונים קליניים מבוססים, מונגשים ללמידה ויישום.

בשבעה באוקטובר 2023, צוותי בריאות הנפש נאלצו לפעול במהירות. ניצולים, משפחות החטופים וכוחות ההצלה היו במצוקה קיצונית – חלקם היו בסכנה מיידית להתאבדות.

בתוך הכאוס, הערכת הסיכון המבוססת על תסמונת המשבר האובדני, כבר סייעה לאנשי מקצוע לזהות את אלה שנמצאים במשבר לפני שיהיה מאוחר מדי להתערב בזמן על ידי זיהוי מאפיינים פסיכולוגיים ייחודיים המופיעים בסמיכות גבוהה לניסיון אובדני – שילוב של חרדה קיצונית, ראייה צרה של המציאות ותחושה שאין מוצא, התרחקות והתבודדות האדם מהקרובים אליו, עוררות פיזית גבוהה ונוקשות חשיבתית. 

הליך ההכשרה של כוחות ההצלה שבנו עורכי המחקר, יכלול סדנאות ייעודיות שבהן ילמדו לזהות את סימני האזהרה הקריטיים, שימוש במקרים לדוגמה וסימולציות מעשיות המדמות מצבי חירום. המשמעות היא שבתי חולים, קווי חירום וצוותי הצלה יוכלו להשתמש באותה גישה אמינה מתוקפת מחקרית ותיאורטית להצלת חיים.

"בעולם שבו שיעורי ההתאבדות עולים וטרגדיות כמו השבעה באוקטובר משאירות אלפי אנשים בהתמודדות קשה, הגישה החדשנית הזו משנה את הדרך שבה אנו תופסים את מניעת ההתאבדויות. במקום להגיב מאוחר מדי, עכשיו יש לנו את הכוח להתערב לפני שהטרגדיה מתרחשת" אומרים החוקרים.

ד"ר אפטר מאוניברסיטת רייכמן, אמרה ל"מעריב": "לממצאי מחקר זה חשיבות רבה, בכך שהם מספקים ביסוס מדעי לזיהוי סיכון אובדני מיידי ובכך מאפשרים לצוותי עזרה ראשונה כגון רופאים, פסיכיאטרים ואנשי צוות חירום, לזהות מצבי סיכון גבוה ולפעול בזמן להצלת חיים, וזאת מבלי להסתמך על דיווח עצמי של האדם הנמצא במצוקה".

פרופ' גלינקר מוסיף: "כדי להציל חיים לא מספיק לדעת מי בסיכון, אלא מתי הסיכון הופך מידי. שימוש בגישת SCS הוא התערבות ממוקדת המותאמת למצב הפסיכולוגי הקונקרטי של האדם ברגע מסויים ופותחת פתח להתאמה אישית של טיפול במצבי סיכון אובדני אקוטי". הם מדגישים כי בספרות המקצועית יודעים להצביע על מי נמצא בסיכון אובדני, אבל לא יודעים מתי יהיה בסיכון וכי בניגוד לשיטות שמתמקדות בניסיונות עבר או ברמות דיכאון, SCS מזהה מצוקה ייחודית שמעידה על מצב חירום מסכן חיים.