בעיית הפלסטיק העולמית: כשהכלכלה מנצחת את איכות הסביבה

בעיית זיהום הפלסטיק העולמית עלתה שוב לכותרות בימים האחרונים לאחר ששיחות בינלאומיות לטפל בה נכשלו שוב. בשבוע שעבר ניסו שוב במושב האו"ם בז’נבה לגשר על הפער בין אלה הנהנים כלכלית מייצור פלסטיק לבין אלה הסובלים אקולוגית מהשלכותיו. 

תחושת ה״דה ז’וו״ ברורה, שכן גם בסבבים הקודמים השורה התחתונה הייתה שהכלכלה גוברת על האקולוגיה. "הכישלון משקף את המציאות הכלכלית של ייצור הפלסטיק, ניהול הפסולת והמיחזור אשר תורמים למורכבות הבעיה" מסביר קארסטן מנקה, ראש מחקר הדור הבא ביוליוס בר, "בעוד שהרווחים הכלכליים למדינות הפטרוכימיות המספקות את חומרי הגלם בצורת נפט וגז, וליצרני הפלסטיק עצמם, ברורים, המצב שונה בנוגע לניהול הפסולת והמיחזור".

מנקה מסביר כי במדינות המתפתחות, שבהן מתרכז עיקר הזיהום, "התשתיות לניהול פסולת אינן מספיקות והמודעות הציבורית נמוכה. גם אם נחתום על אמנה בינלאומית, בפועל אין כלים ליישם אותה".

מיחזור פלסטיק הוא תהליך מורכב שכולל איסוף, ניקוי והפרדה בין סוגי הפלסטיק השונים. כתוצאה מכך, חומרי גלם חדשים זולים לרוב יותר מחומרי גלם ממוחזרים, בין היתר בשל ההתרחבות העצומה של תעשיית הפטרוכימיה. לדוגמה, ייצור הפלסטיק בסין גדל פי שלושה ב־15 השנים האחרונות, וכיום היא מהווה כרבע מהתפוקה העולמית הכוללת של 500 מיליארד טון.

"בעיה נוספת היא שתעשיית המיחזור אינה מתקדמת דיה, כך שחברות חדשניות קטנות מצויות בנחיתות בקנה מידה מול תאגידי הפטרוכימיה הענקיים והמבוססים". ובכל זאת, לדבריו, קיימים סימנים מעודדים. "יש רעיונות פורצי דרך, מאריזות ירוקות ועד טכנולוגיות להפחתת שימוש בפלסטיק חד־פעמי. ההתקדמות מגיעה מהחברות החדשניות, ולא מהמוסדות הבינלאומיים".

ברמה הרחבה יותר, מנקה רואה בתחום הכלכלה המעגלית "סיפור צמיחה מבני עם פוטנציאל אדיר. מחירי האנרגיה הנמוכים מיטיבים עם חברות מיחזור ועם יצרניות האריזות, ומחזורי המלאים מתייצבים. עם זאת, הסיכונים לא נעלמו. "האטה אפשרית בכלכלה האמריקאית בשל מכסים, וגם האופן שבו צרכנים ימשיכו להוציא כסף בסביבה אינפלציונית יכריע לא מעט" הוא קובע.