בני הישיבות:לא לומדים, לא משרתים, ועכשיו גם לא מתוקצבים

בשבוע שעבר הורתה היועצת המשפטית לממשלה להפסיק את תקצוב הישיבות לנוער חרדי נושר, הממומנות על ידי משרד הרווחה, זאת בהתאם להחלטת בג"ץ על הפסקת מימון תקציבי הישיבות והכוללים לאברכים חייבי הגיוס. למרות שמדובר בפרשנות שנובעת מפקיעת הפטור בחוק, צעד זה מבטא עליית קומה נוספת ושינוי מהותי בכללי המשחק על רקע הזעם והכאב החילוני-דתי-לאומי מהיעדרותם של החרדים מחובת השירות. רק שהפעם הצעדים המשפטיים מכוונים באופן ישיר כלפי אלו שאכן לא לומדים וחייבים בגיוס בגיל הרלוונטי (17-23).

למעשה, עצם קיומן של מסגרות אלו מפר בגלוי את העמדה החרדית שפרנסי הקהילה מנסים להצדיקה, אך היא אינה מקובלת על מרבית הציבור המשרת. לפי עמדה זו לומדי התורה מחזיקים את פך השמן הזך של ההגנה על כלל ישראל באמצעות לימוד התורה, ולפיכך פטורים משירות צבאי. אם כך, נשמטת לכאורה ההצדקה לפטור הניתן לנוער החרדי הנושר, שבמרבית המסגרות בהן הוא שוהה לימודי התורה משניים לחלוטין לעיסוקים אחרים כמו עבודות מזדמנות ולא-מדווחות, חוגים ואף בילויים יוקרתיים בארץ ובחו"ל, כפי שנחשף בעבר בתחקירים בתקשורת.

על אף החלטת היועמ"שית, נדמה כי הממשלה הנוכחית, שהקמתה התבססה על הסכמים קואליציוניים לפיהם יגדל תקציב הישיבות ובכללן הישיבות לנוער חרדי נושר, עושה הכול כדי למנוע מצעירים חרדים שהתרחקו מכור מחצבתם, לפגוש את ערכי הסולידריות הישראלית עליהם מבוסס מודל שירות החובה. במקביל, הרבנים החרדים יוצאים חוצץ באופן נחרץ כנגד כל פשרה או ניסיון לכפות גיוס על צאן מרעיתם, מפני החשש לחילון ולאובדן שליטה ופיקוח על קהל מצביעים פוטנציאלי. החשש מפני הגיוס כה כבד, עד כי בקיץ שעבר נשמעו קריאות נגד גיוסם של אחרוני "הבטלנים" החרדים שלא לומדים, כלשונו של הרב הראשי יצחק יוסף.