בנימין נתניהו ורונן בר: ממי הייתם קונים מכונית משומשת?

אם הדברים נכונים, הרי שקל להבין לפתע מדוע הפך בר, כמעט בן לילה, מגיבור (על פי השבחים שחלק לו ראש הממשלה לאחר כל מבצע חיסולים מוצלח) לאשם המרכזי באי מניעת טבח 7 באוקטובר.

פתאום הכל מתחבר. פתאום נראה שלא רק פרשת קטארגייט היא שמבהילה את נתניהו וסביבתו, אלא האפשרות שהמשפט יימשך ונתניהו יצטרך לעמוד על דוכן העדים, הפעם לא בחקירה המרימה והמלטפת של פרקליטו, אלא מול התביעה.

אם לשפוט על פי התגובה המבוהלת של ראש הממשלה לכל התפתחות בחקירת עובדי לשכתו, הרי ששבירתו על הדוכן נראית כפרוסת עוגה, משהו שאפשר להפקיד אפילו בידי מתמחה.

אבל האם הדברים נכונים? איך שלא נסתכל על זה, יש פה מילה מול מילה. אפשר להעמיד לשכה מול לשכה, אבל בסופו של דבר זה רונן בר נגד בנימין נתניהו.

כל אחד יכול לבחור למי להאמין, אבל נציין רק שבצד אחד של המתרס עומד מישהו שהקריירה הפוליטית שלו רצופה בשקרים ובספינים, בעוד בצד השני עומד מישהו שמחדל מבצעי נוראי רשום ברזומה שלו, אבל אמינותו לא הוטלה מעולם בספק.

עד כמה מבוהלים בסביבת נתניהו מהאפשרות שבר אכן יעיד בפני בית המשפט הגבוה לצדק? על כך אפשר ללמוד מהתגובה המפחידה של שר המשפטים, שלפעמים נדמה שחסר אפילו את מידת היראה שקיימת אצל הבוס שלו. מבחינתו אפשר לרסק את ישראל כבר מחר בבוקר.

עכשיו אפשר לעבור לפרסום השני שקשור לארגון, זה שבו נשמע ראש המחלקה היהודית בשב"כ אומר שמבחינתו צריך לעצור פעילי ימין קיצוני גם ללא ראיות. כלומר – להשתמש במעצר ככלי גם נגד מי שאין די ראיות כי עבר על החוק. הדברים חמורים, עולה מהם אותו חשש בדיוק שעולה מהבקשה-לכאורה של נתניהו לפעול נגד פעילי מחאה: מעצר של אזרחים ישראלים שלא כדין.

גם אם יוצאים מנקודת הנחה שהעיתוי אינו מקרי, ששב"כ לא במקרה עלה כאן על הכוונת ושמישהו חיכה עם החומרים שברשותו בדיוק לרגע הזה, אין ולא צריכה להיות יכולת להתעלם מהתוכן החמור.