בן 1,500 שנה: ממצא נדיר במיוחד נחשף לראשונה בירושלים

לדברי ד"ר עוזי עד ואנה אייריך, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "נראה שהכותרת עמדה בראש עמוד במבנה מפואר או ברחוב, ביישוב ששכן במקום בתקופה הרומית המאוחרת (המאה 4-2 לסה"נ). מדובר ביישוב שאיכלס, ככל הנראה, צאצאים של פורשי הצבא הרומי. אם כן, מה עשתה שם כותרת שעליה עיטור מנורה – סמל יהודי מובהק? מדובר בתעלומה".

בתקופות הקלאסיות, כותרות אדריכליות שניצבו בראשי עמודים, נועדו לתמוך בקורות אשר שהחזיקו את תקרות המבנים. לרוב, הן היו מעוטרות בעיטור צמחי, ולעתים גם בסמלים שונים – במקרה זה, במנורה; חלקו העליון כל אחד מארבעת צדדי הכותרת עוטר במנורה בעלת שמונה קנים, וחלקה התחתון של הכותרת עוטר בשמונה עלים – כאשר מעל חלקו העליון של העלה האמצעי בכל פן של הכותרת, גולף אלמנט אנכי, הנראה כרגל של המנורה.

לדברי ד"ר אורית פלג-ברקת מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שחוקרת את הפריטים האדריכליים מהאתר: "כותרות קורינתיות מעוטרות בעלים חלקים נפוצות באזורינו, החל מסוף ימי הבית השני ולאורך
התקופה הרומית והביזנטית, אולם הכותרת שנתגלתה במוצא היא בעלת מאפיינים ייחודיים. נראה שעל אף איכות הגילוף הטובה של האבן, היא גולפה בידי אמן, שהעיטור של מבני הציבור של הערים הגדולות אינו מוכר לו היטב. בחלקה העליון של הכותרת, במקום בו לרוב מגולף דגם פרח, מופיע דגם הנראה כמנורה סכמתית בת שמונה קנים. מנורות (שבעת קנים) מופיעות בדרך כלל על כותרות שעיטרו בתי כנסת מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית, כדוגמת בית הכנסת בכפר נחום ובקיסריה, ואולם כאן לא נתגלו עדויות לקיומו של בית כנסת קדום, דבר שמעלה תהיות על שימושה המקורי של הכותרת. עם זאת, ייתכן שמגלף הכותרת כלל לא התכוון לתאר מנורה, אלא פרח. אפשר שהיכרותו המוגבלת עם הדגם המקובל הובילה אותו ליצור דגם הדומה למנורה סימטרית בעלת שמונה קנים."