לפני כשבוע השתתף נועם ששון מגני תקווה באליפות אירופה לילדים ולנוער בשחמט שנערכה ברומניה, בהשתתפות 370 שחקנים, עשרות מהם רבי־אומנים. ששון לא זכה באליפות, אבל סיים אותה בדירוג גבוה, כשצבר שש נקודות מתוך 11 אפשריות. זהו הישג מרשים, בעיקר כשמדובר בשחקן בן 11 וחצי בלבד. “אומנם לא זכיתי, אבל הדירוג הגבוה שקיבלתי היה יותר חשוב מהפרס”, המצטיין מציין. “אני מתרגש ושמח על ההישג הזה”.
נועם ששון מעיד כי כבר בגיל 4 וחצי הוא שיחק שחמט, ומיד התאהב במשחק. “התחלתי לשחק עם סבתא שלי, ובגיל 5 כבר התחלתי להתחרות בתחרויות לילדים בגילי. אחרי כמה חודשים התחריתי הרבה, ועכשיו אני נחשב יחסית מקצועי”, הוא מצטנע.
ארבע שעות אימון ביום
“כשנועם היה בן 3, הוא היה מחבר לבד פאזל בן 300 חלקים, אז זה נתפס בעיניי ובעיני אשתי כמשהו לא סטנדרטי”, מוסיף אביו גיל. “אבל אחרי יום כיפור אחד, שבו שיחק עם סבתא שלו שחמט, נאמר לנו שהוא מחונן, ושכמו שכל אחד מבורך במשהו – הוא בורך בכישרון הזה. מגיל מוקדם מאוד נועם אהב לפתור משחקי היגיון וחשיבה, והתחרותיות כבר הייתה טבועה בו. בהמשך, בגיל 5, כשנועם התחיל לשחק במועדון ‘שחמט לכל’ בסביון, מהר מאוד מנהל המועדון ליאור אייזנברג זיהה את הפוטנציאל וראה שההתקדמות שלו חריגה. הוא מיד הצמיד אליו את המאמן אנדריי גורבנוב, שהיה אמן שחמט בינלאומי. בגיל 6, אחרי שנועם זכה לראשונה באליפות ישראל, טסנו לאליפות בינלאומית באנגליה, שם הוא התחרה בילדים בני 8 וזכה במקום הראשון”.
“זה היה הרגע שבו הבנתי שהשחמט הוא לא רק תחביב, אלא משהו שאני רוצה לעסוק בו גם כמקצוע”, מספר נועם. “הבנתי שאני לומד טוב ושיש לי טכניקות מיוחדות משלי. בתקופת הקורונה, כשלא היו טיסות ולא התקיימו תחרויות בחו”ל, התאמנתי מהבוקר עד הלילה והשתפרתי יותר ויותר. ככל שגדלתי הרמה עלתה, וגם האתגר גדל”.
איך אתה משלב את העיסוק בשחמט עם הלימודים בבית הספר?
“אני בכיתה ו’, ויחסית אני תלמיד טוב, אז אני משלים את כל השיעורים והמבחנים. הציונים שלי טובים ואני משתדל שהשחמט לא יפגע לי בזה. פעם בשבוע אני לומד בכיתת המחוננים, והמורים וההנהלה מתחשבים בי ומאוד גמישים איתי כשאני יוצא לתחרויות בחו”ל. הם מאוד מפרגנים, וזה עוזר לי”.
איך החברים מקבלים את השחמט?
“גם הם מאוד מפרגנים לי ואומרים ‘כל הכבוד’. זה כיף”.
מה החלום הגדול שלך בתחום?
“החלום הכי גדול הוא להיות אלוף העולם, ולשם אני מכוון. אני מקווה שזה יקרה בעוד כמה שנים”.
כמה שעות ביום אתה מתאמן?
“אני מתאמן לבד וגם עם מאמן. זה יכול לקחת שלוש־ארבע שעות ביום, ואפילו יותר. תלוי ביום”.
חלק מהספורטיביות זה להפסיד. איך אתה מתמודד עם הפסדים?
“מאוד מבאס אותי להפסיד. אבל אחרי שאני חוזר הביתה, אני מנתח את זה, לומד את הטעויות שלי לעומק ומשתפר”.
איך עוברת עליך תקופת המלחמה?
“במלחמה לא טסנו לתחרויות כמעט חצי שנה מפני שהכל היה סגור, אז התאמנתי הרבה. כשהמצב נרגע קצת, חזרתי לטוס. יש אבטחה, ואני מרגיש בטוח. חשוב לי לציין שאני לא מרגיש אנטישמיות או יחס שלילי אחר כי אני ישראלי, אלא מתייחסים אליי בצורה מכובדת. אבל אני לא מסתובב עם מדי הנבחרת חופשי, אלא רק בסוף התחרויות, מטעמי בטיחות”.
מוכרח להיות ממוקד
גיל, אביו של נועם, מלווה אותו בתחרויות בחו”ל, ואמו טל נשארת בארץ עם שני אחיו הקטנים. “כל המשפחה מתגייסת למשימה הזו”, אומר גיל. “אשתי, מורה לחינוך מיוחד, יוצאת בבוקר מוקדם לעבודה, וסבא וסבתא של נועם שומרים על הילדים ועוזרים לנו. זה מערך שלם. אני ג’ודוקא בעברי, וייצגתי את ישראל בתחרויות בעולם, אז אני מכיר את הנושא של ההירתמות, למרות שאני חושב ששחמט הרבה יותר קשוח מג’ודו, ולכן אני מתלווה לנועם. לשמחתי, הבנק, מקום העבודה שלי, מתחשב בי מאוד ומאפשר לי את הגמישות החריגה לעבוד גם מהבית ומחו”ל כשצריך”.
בארון הפרסים של נועם אוזל המקום. נכון לעכשיו, התארים הבולטים שהוא בוחר לציין בפניי הם אלוף אירופה עד גיל 9, סגן אלוף אירופה עד גיל 10, פעמיים אליפות ישראל לגילו, ועכשיו, כאמור, הדירוג הגבוה מאוד באליפות אירופה, שם ניצח גם נערים בני 14.
“זה היה טורניר מורכב, ונועם הוכיח בו שהוא חלק מהטופ האירופי”, מצהיר האב הגאה: “הוא ניצח שם אלופי אירופה שמדורגים גבוה מאוד בעולם. אחרי כל משחק, שנמשך יותר מחמש שעות, נועם התעורר בבוקר, אכל טוב, כי התזונה מאוד חשובה בתחרויות האלה, התאמן בשחמט עם ארטור כוגן, המאמן שלו, מהשחמטאים המובילים בעולם, ואז הלכנו לעשות ספורט – ריצה, מתח וכדומה – כדי להוריד את רמת הסטרס בגוף ולהשתחרר. אחרי זה נועם הלך למשחק נוסף, וחוזר חלילה”.
בשבוע הבא נועם יתחרה באליפות ישראל עד גיל 12, ובעוד שבועיים יטוס עם אביו לאליפות העולם בשחמט Rapid ו־Blitz (סגנונות משחק) לנוער ברודוס. “אני מתאמן קשה לקראת התחרויות האלה ולא נותן להישג ברומניה להשפיע עליי כל כך, כי אני מוכרח להיות ממוקד”, מסביר השחמטאי הצעיר. “חשוב לי לייצג את ישראל בכבוד”.
אתה מצליח לשמור על חיי חברה עם הלו”ז הצפוף שלך?
“לאט־לאט הזמן לחיי חברה פוחת, אבל אני משתדל להשקיע כמה שיותר בחיי חברה, וגם להיות עם המשפחה. עכשיו זה קצת קשה, כי אני מתאמן כל היום לקראת התחרויות, אבל בית הספר מתחשב בי ונותן לי את הזמן לזה. בכל פעם שאני מנצח, בבית הספר מכינים לי שלטים, וראש עיריית גני תקווה שולחת לי ווטסאפ של עידוד וחיזוק, ואני מרגיש מחובק. זה מאוד עוזר לי להתמקד ולקבל מוטיבציה להיות הכי טוב שאני יכול, כי אני מרגיש שאני לא מייצג רק את עצמי אלא מייצג את כולם”.
גיל, הרבה גאווה מהילד.
“זה מעבר לגאווה, זו זכות ענקית. לשמוע את ‘התקווה’ כשנועם עולה לשחק, זו התרגשות. כשנועם מקבל טלפון מראש הממשלה ומנשיא המדינה על הישגיו, זו התרגשות. אלה דברים שלא ציפינו להם ואנחנו עוד מעכלים אותם. זה אף פעם לא מובן מאליו”.
עם כל ההצלחה והגאווה, גיל ששון מבהיר שרק רצונו החופשי של נועם הוא סיבה להמשיך בדרך השחמט: “אנחנו מאוד קשובים לנועם, ואם יגיע יום שבו הוא יחליט שלא מתחשק לו יותר לשחק, גם אם זה יבאס קצת, נתמוך בו במיליארד אחוזים ונעזור לו להגשים כל חלום ויעד שהוא ירצה”.
שאלה “ישראלית”: מי משלם עבור כל התענוג הזה?
“את רוב הסכומים אנחנו, ההורים, ויש גם תמיכה חשובה ממועדון ‘שחמט לכל’, מנבחרת ישראל בשחמט ומאיגוד השחמט. הם עושים את המקסימום, לפי התקציב שיש ברשותם, ואנחנו אסירי תודה על כך”.
