בימים ההם, היו אלה נתניהו ואהוד ברק שתמכו בתקיפה, ומאיר דגן, יובל דיסקין וגבי אשכנזי, שכספית דברר את עמדתם, שהתנגדו לה. "איך יכול להיות שכל ראשי זרועות הביטחון לדורותיהם חושבים שהצמד הזה, ברק-נתניהו, מסוכן למדינה?", שאל וקבע: "השילוב בין אהוד ברק לנתניהו הוא שילוב מסוכן. אני אומר את זה מידיעה".
באוקטובר 2011 הוא סיפר על בכירים במערכת הבטחון שמגששים את דרכם אל התקשורת בניסיון להציל את המדינה מפני הרצון של נתניהו וברק לתקוף את האיראנים. הרמטכ"ל בני גנץ, תיאר כספית, "משווע לעזרה". בסיבוב הקודם, סיפר, היו אלה "שלושה ענקים" – אשכנזי, דיסקין ודגן – שלדבריהם "מנעו בגופם הרפתקה אסונית". יורשיהם – בני גנץ, תמיר פרדו ויורם כהן – עידכן, "חושבים כמותם".
החבר'ה האלה, המבוגרים האחראים, כך כספית, היו משוכנעים שנתניהו וברק מובילים "פנטזיות מסוכנות". "חלק מהם סבורים…שביבי לא לגמרי מבין…על פי הגרסה הפטאלית, עסקת שליט נחתמה כדי לנקות את השולחן, כי אחרי שיקרה מה שיקרה, לא יהיה עם מי ועל מה לחתום, כי הכל יבער. נקווה שמדובר באגדה לילדים".
בקיצור, הרעיון לתקוף את הגרעין באיראן הפחיד מאד את כספית של 2011. לא סתם הפחיד. "הרפתקה אסונית", "פנטזיה מסוכנת", "ביבי לא לגמרי מבין", "הכל יבער", אללה יוסתור. מול נתניהו המסוכן, זה שרוצה לסבך אותנו במלחמות מיותרות עם האיראנים, עמד אז מאיר דגן, האיש שכספית הציג כ"איש מפוכח שלמד את מגבלות הכוח". כספית פירט אחת לאחת את כל הסיבות למה ההתקפה שלנו באיראן לא תצליח, ולמה המכה שנחטוף מהאיראנים בתגובה תהיה קשה ובלתי נסבלת. "לכן, אומרים כמעט כל ראשי זרועות הביטחון, התקפה ישראלית על איראן היא טעות קשה. אולי אפילו היסטורית".
כמה חודשים אחרי שכתב את הדברים הללו, הסביר כספית ש"איראן גרעינית זה לא סוף מדינת ישראל", ש"ביבי מנסה להלך אימים", וש"הוא רוצה שכולנו נהיה בפאניקה שלו". על עצמו העיד כספית שיש לו תפקיד, להזהיר מפני ההחלטה המסוכנת של בנימין נתניהו. "אני חש תחושת שליחות מסוימת".
רגע, תשאלו, אז איך זה שאותו בן כספית שהתנגד לרצון של נתניהו להפציץ באיראן, שהזהיר אותנו מפני הסכנה שבהפצצה כזו, ושתיאר כמה חכמים ואחראים כל ראשי מערכת הבטחון כשהם דורשים מנתניהו לא להפציץ – איך הוא מרשה לעצמו ללעוג לנתניהו ולטעון שבימים ההם לא הפציץ רק בגלל שהוא פחדן שהשתפן? או במילים אחרות, נכון היה להפציץ אז או לא נכון היה להפציץ אז?