המהלך, שמתכתב באופן טבעי עם השתלשלות האירועים והקרייב לקצת נחמה מתוקה, עם האיש עצמו ועם בני משפחתו כמובן, מוגשם באמצעות ביתן מיוחד במתחם שרונה, צמוד לפסטיבל עצמו.
שם, יוגשו הפנקייקים המפורסמים (והכשרים) של סיגל – סמל המשפחתיות, המאבק לשחרורו וגם הקתרזיס של יציאתו לחופשי – כשלצדם (ומעליהם, כמה שיותר) רטבים מיוחדים וטופינג שיצרו קרין גורן, חיים כהן ועופר בן נתן. המחיר? "שלם כפי יכולתך", כשכל ההכנסות מועברות לקרן השיקום המשפחתית.
"חשבתי הרבה על פנקייקים כשהייתי בשבי", שיחזר סיגל, "אבל הפעם הראשונה שאכלתי פנקייק מאז שחזרתי הייתה דווקא בטיסה לארצות הברית, בדרך לפגישה עם טראמפ". הוא מתגאה במרקם מושלם – אוורירי, פריך מעט מבחוץ ורך מבפנים – שמוביל לביכולת איפוק מוגבלת ("פנקייק הכי טוב כשהוא טרי וחם מהמחבת", וחשף מרכיב סודי (ריוויון) "שעושה את כל ההבדל", לטענתו.
בתו, שיר, סיפרה על שבתות קשות עד חזרת הוריה. "החיסרון של אבא ואמא היה כל כך חזק ומורגש", שיחזרה, "לפני זה, לא הייתה שבת בלי ארוחת פנקייקים משפחתית, כך שהיה לי חשוב לשתף את המתכון לא בגלל הפנקייק עצמו, אלא בגלל החוויה של שבת בבוקר – רגע משותף שאין לו תחליף, והתחושה של הביחד שכל כך חסרה לנו".
מאז, חזרה המשפחה למסורת המרגשת, אבל סגל מבהירה שהמאבק הישראלי עדיין לא תם. "החטופים שנותרו מאחור עדיין לא זכו לאכול שוב את מה שהם אוהבים עם המשפחה שלהם", הדגישה, "לכולם מגיע לחזור ולחוות את הרגעים הקטנים האלה".