בין שמים וארץ: סוד הנשמה על פי האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו

וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ.

בסוף פרשת השבוע, אמר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, מספרת לנו התורה על המעמד הנשגב, שהוא חלק ממתן תורה – מעמד של התעלות והתקדשות שבו נכרתת ברית נצחית בין הבורא לעמו הנבחר. במעמד זה, משה רבנו, איש האלוקים, מבצע מעשה עמוק רב-משמעות. וכך מספרת לנו התורה הקדושה: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".

והנה, רש"י הקדוש, מאיר עינינו בפירושו המופלא והמפתיע על המילים "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם". וכך הוא כותב בלשונו הזהב: "מי חלקו? מלאך בא וחלקו". דברים אלו מעוררים פליאה עצומה בלב המעיין: הלא התורה בעצמה מייחסת את מעשה החלוקה למשה רבנו, ואילו רש"י מגלה לנו שמלאך משמים הוא שביצע את החלוקה המופלאה הזו.

המדרש (ויקרא רבה ו, ה) מוסיף ומעמיק את התמיהה: שם מבואר שאותו מלאך נשא את דמות דיוקנו של משה עצמו, ויש מרבותינו הקדושים המזהים אותו כמלאך מט"ט, שר הפנים.

כדי להעמיק בסוד העניין, הבה נתבונן בפרשה נפלאה אחרת – פרשת חנוך, שעליו מעידה התורה: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱ-לֹהִים וְאֵינֶנּוּ". מסורת קדומה בידינו מחז"ל שחנוך הוא שרו של עולם, שר הפנים של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו.

בעומק הדברים, מגלים לנו המפרשים רובד נפלא בהבנת הפסוק "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי" (תהילים לז, כה), המתייחס לחנוך: בעודו בעולם החומר היה בבחינת 'נער' – זה שנולד רק בשנת שש מאות עשרים ושש לבריאת העולם, ואילו בעולמות העליונים כבר היה בבחינת 'זקן', שכן היה קיים מבריאת העולם.