בין כנס שלום בפריז למלחמה באיראן, נדרשת טיסת חילוץ

בעיצומם של ימים דרמטיים שבהם מטוסים לא ממריאים, שמיים נסגרים והכותרות עוסקות במלחמה בין ישראל לאיראן ובעזה, התכנסה בצרפת פסגת פריז לשלום, ביטחון אזורי ופתרון שתי המדינות. סביב השולחן ישבו עשרות נציגים מהחברה האזרחית בישראל, מהרשות הפלסטינית ומרחבי העולם, ודנו בחסות ממשלת צרפת – דווקא עכשיו – בדרכים לייצר אופק מדיני ולנסח קול אזרחי ברור התומך בפתרון כולל לסכסוך שיביא ליציבות ושגשוג האזור.

בזמן שאנחנו, פעילים מישראל ומהרשות הפלסטינית, "דיברנו שלום" עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נורו הפושים: מלחמה. ישראל-איראן. שמיים נסגרים. טיסה מבוטלת. המשפחה בארץ. ואני תקוע בפריז. לא סתם תקוע — לכוד בין שני עולמות. מצד אחד, הבית בוער. מצד שני, אני יושב בחדר עמוס אנשים שמסרבים לוותר על התקווה גם כשמסביב מתפוצצים טילים.

ישראל יצאה למהלך סיכול מוצדק מאין כמותו להסרת איום קיומי המגיע ממשטר רצחני שבנה כאן את רשת הטרור הגדולה בתבל, רשת שערערה בצורה עמוקה את היציבות האזורית. משטר שלא בחל באמצעים לפגוע בנו באמצעות שלוחים צד שלישי בעודו רוחץ בניקיון כפיו.

המתקפה הנרחבת של ישראל על יעדי איראן, שנועדה להסיר איום קיומי ולהכות במשטר טרור שמערער את היציבות האזורית, חייבת להיתמך במהלך מדיני ברור, לא רק במאמץ צבאי. ניסיון העבר הוכיח: מלחמות שמתחילות ללא יעד מדיני סופן להיגרר ולהתארך, לשחוק את העורף ולהחליש את יכולת העמידה של החברה הישראלית. התשה מתמשכת איננה אסטרטגיה; היא סימפטום להיעדר תכנון ולחוסר חזון.