בין הריסות הזמן: קראקו האיטלקית מושכת תיירים חרף הסכנות

אחת האגדות הקודרות מאזור בזיליקטה, שקראקו היא חלק ממנו, מוזכרת ברומן האוטוביוגרפי של הסופר היהודי-איטלקי מטורינו, קרלו לוי, משנת 1945 "ארץ שכוחת-אל". על פי האגדה, בית מרזח באזור, המנוהל על ידי אישה מסתורית, נהג לפתות את לקוחותיו ולהפוך אותם לחומץ. ספרו של לוי, שתיעד את תקופת גלותו בבזיליקטה בשנות ה-30 תחת המשטר הפשיסטי, הפך לחיבור מכונן בתרבות האיטלקית המתאר את הפער העצום בין הצפון המתועש והמודרני לדרום הכפרי והנחשל. כותרת הספר מתייחסת לאמירה של תושב מקומי ש"ישו עצר באבולי" – כלומר, שהקדמה, התרבות והדת עצמם לא הגיעו מעולם אל דרום איטליה העני. לוי תיאר אזור שבו אמונות עממיות, כישוף ומאגיה שלטו בחיי היומיום של התושבים יותר מהנצרות הממוסדת, ושבו רבים חיו ללא חשמל, מים זורמים או שירותי בריאות בסיסיים. אגדות כגון זו של בעלת בית המרזח משקפות את עולם האמונות העממיות של האזור – עולם שקראקו, כעיר קפואה בזמן, ממשיכה להדהד אותו בין חומותיה המתפוררות.

בשנת 2007, צאצאיהם של מהגרי קראקו בארצות הברית הקימו את "חברת קראקו" (The Craco Society), ארגון ללא מטרות רווח המחויב לשימור המורשת התרבותית וההיסטורית של העיירה העתיקה. הארגון אוסף ומתעד סיפורים משפחתיים, תצלומים ומסמכים היסטוריים, ומקיים אירועים שנתיים המחברים בין צאצאי המהגרים מקראקו הפזורים ברחבי העולם. חברי הארגון פועלים גם להעלאת המודעות לאתר הייחודי ולהיסטוריה שלו, ומשתפים פעולה עם רשויות התיירות האיטלקיות בפרויקטים לשימור האתר. מדי שנה, חברי האגודה מקיימים עלייה לרגל לעיירת הרפאים, מתעדים את השינויים בה ומסייעים בשימור המורשת של המקום.