בימים אלו של בין המצרים, בהם נוהגים ישראל להמעיט בשמחה, נפסק שאין להשמיע ניגונים כלל. עם זאת, פוסק הרב שי טחן, ראש כולל "שערי עזרא" בברוקלין וראש בית ההוראה "ארזי הלבנון", כי אם אדם נקלע למקום שבו מתנגנת מוזיקת רקע – אינו חייב לעזוב, אך עליו לכוון שלא ליהנות מהצלילים.

לדברי הרב טחן, לכאורה ניתן היה להתיר זאת לחלוטין, שהרי כל הנאה שאינה מכוונת מותרת, כפי שכתב הרמ"א (יו"ד סימן קמ"ב, סעיף ט"ו): "אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה… מיהו דבר שאין מתכוין מותר". גישה זו עלתה גם בתחילת תשובתו של המהר"ם שיק (יו"ד סימן שס"ח), שנשאל על אדם ששכר מורה שילמד את בניו מוסיקה, ולאחר פטירת אמם היה עליו להחליט אם ימשיכו בלימודיהם בשנת האבל.

בתחילה נטה המהר"ם שיק להתיר את הלימודים, שכן הלומד טרוד במלאכתו ואינו מכוון לשמחה, אך לבסוף פסק לאסור, משום שבדיני אבלות נהוג להחמיר גם כאשר מדובר בהנאה שאינה מכוונת. זאת, כדוגמת האיסור על אבל להיכנס למקומות בהם מתקיימת שמחת חתן וכלה, כפי שנפסק ביו"ד סימן שצ"א.

גם הפמ"ג (או"ח סי' תקנ"א) החמיר בנושא זה, כאשר נשאל האם מותר לנגנים לנגן אצל גויים מראש חודש אב ועד לאחר תשעה באב. ההיתר ניתן רק מטעם פרנסה, ולא מטעם "דבר שאינו מתכוין".
עם זאת, מסכם הרב טחן כי במקרה של מוסיקת רקע בימי בין המצרים, ניתן להקל ולהימצא במקום כזה, משום שדיני שמיעת מוסיקה בימים אלו אינם חמורים כדיני אבלות על הורים. לכן, פוסקים רבים כתבו להתיר כאשר מדובר בסיטואציה אקראית ולא מוסיקה שמיעתה נעשית לצורך שמחה ישירה.