בין האבל לעצמאות שנלחמנו עליה – אנחנו בוחרים להרים ראש

לוח השנה הישראלי מזמן לנו בימים אלה מסע רגשי עמוק, רצף של ימי זיכרון וחגים המהווים את "הימים הנוראים הלאומיים" שלנו. מחג החירות, דרך יום השואה והגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ועד יום העצמאות. אלה ימים של חשבון נפש לאומי עמוק, בהם אנו בוחנים מחדש את משמעות הציונות ואת המחויבות שלנו לערכיה.

מועצה אזורית אשכול, מוקד טבח השבעה באוקטובר, נמצאת בלב ליבו של המסע הישראלי הזה. סמל חי למשמעות הציונות בימינו. ביום הנורא ההוא של ה-7 באוקטובר נשמטה האדמה תחת רגלינו וכל היסודות שהאמנו בהם התערערו באחת. 260 תושבות ותושבי המועצה נרצחו באכזריות, 119 תושבים נחטפו מביתם מבצרם, מחצית מכלל החטופים. בהם ילדים, ותיקים, ממייסדי ובוני הארץ והמועצה. 21 מאנשינו עדיין מוחזקים בשבי האכזר.

מתוך השבר הנורא אנו בוחרים להרים ראש. במקום להיכנע לייאוש, בחרנו להשקיע את כוחותינו במאבק עיקש להשבת אחינו החטופים הביתה ולבנות את ביתנו מחדש. להמשיך לעבד את האדמות עד התלם האחרון. בחרנו לקדש את ערך הערבות ההדדית. הערך ששמר עלינו כעם ועל בסיסו בנינו את יישובינו ליד הגבול.