בחלומי, מישהו קם ואמר: הגיע הזמן לעצור את משפט נתניהו

את הדיון הזה צריך להפריד לשני חלקים: הבעיה, והפתרון. בכל מה שקשור לבעיה, מי שלא מזהה אותה, במציאות שבה ראש הממשלה, בין עיסוקיו הרבים והחשובים לגורלה של המדינה, מקדיש חלק ניכר מזמנו לניהול משפטו – פטור מהמשך קריאת הטור הזה.

אנחנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בימים שהם הרי גורל למדינת ישראל. מאבק בחמאס, מלחמה בחיזבאללה, מהפיכה בסוריה, מתקפה באיראן, טילים מתימן ועוד. כל אלה, לפי סבב, מעסיקים כל אזרח במדינת ישראל, ומעסיקים פי מיליון את מי שאחראי לקבל עבורנו החלטות יומיומיות, ולעיתים שעתיות, מול כל אחת מהזירות הללו. התקופה הזו, יותר מכל תקופה אחרת, מחייבת קבלת החלטות שקולה, ומחייבת שמי שעומד בראש המערכת יהיה פנוי ונקי במחשבה, בריכוז ובזמן שהוא מקדיש לחומר המודיעיני, להתייעצויות, לחוות הדעת ולישיבות הקריטיות.

ההחלטות השוטפות שמקבל בנימין נתניהו לפני העדות במשפטו, אחרי העדות במשפטו, ולעיתים תוך כדי העדות במשפטו, הן החלטות שמנהיגים אחרים מקבלים פעם בדור. החלטות שיש בכוחן להשפיע על ההיסטוריה של העם היהודי. על רקע כל זה, המחזה שמתרחש מול עינינו בבית המשפט המחוזי, ביקום מקביל, הוא בגדר טירוף מערכות מושלם.