בחג החירות מטרפד נתניהו את שחרור החטופים

הציבור, בניגוד אליו, יוצא בדרישה ברורה להפסיק את המלחמה ולהשיב את החטופים. מילואימניקים רבים, בהווה ובעבר, יוצאים אף הם בקריאה לראש הממשלה להשיב את החטופים לפני הכל. הם מצטרפים לאזרחים רבים הרואים בחטופים את בניהם ובנותיהם, אחיהם ואחיותיהם. שמבינים כי משפחות החטופים הן משפחותיהן. כולנו רקמה אנושית אחת חיה. הפקרתם של החטופים בשבי מסכנת בראש ובראשונה את חייהם אבל מאיימת על חיינו כולנו כחברה. הפקרתם מערערת את סט הערכים שמשרטט את הקו המחבר בין אזרחי ישראל כולה. כולם בשביל אחד. וראש הממשלה? הוא מפנה אליהם אצבע מאשימה. מעז לכנות אותם בכינויים וחושף דבר אחד – את הניתוק וההיסטריה שלו. הוא יודע שהסולידריות היא האוייב מספר אחד שלו. ככל שהציבור מאוחד יותר בדרישה להשבת החטופים כך ראש הממשלה מאויים יותר. השבת החטופים כולם היא אבן הפינה בהקמת וועדת חקירה ממלכתית. חזרת כולם תהפוך את שעון החול הקוצב את זמנו של נתניהו בראשות הממשלה.

נתניהו כושל בהבנה שהציבור בישראל מעדיף את השבת החטופים על פני המשך המלחמה. ככה, פשוט לגמרי.

עופר בבית. ילדיו סהר וארז בבית. החירות שנשללה מהם באכזריות בשבעה באוקטובר הושבה להם וכולנו חזרנו לנשום. אבל 59 חטופים וחטופות עדיין מוחזקים כבני ערובה בידי חמאס ובני ערובה לשלמות הקואליציה כבר יותר מ-550 ימים. ראש הממשלה צריך לצאת עוד הערב, ערב חג, באמירה ברורה שהוא מוכן לסיים את המלחמה על מנת להשיב את כולם. בלי סלקציה אכזרית, להשיב את כולם משואת המנהרות. להשיב להם את חירותם ולהראות לכלל הציבור שגם הוא, כמונו, חלק מאותה רקמה אנושית.

הכותבת היא קרובת משפחתו של עופר קלדרון, שהוא וילדיו ארז וסהר נחטפו ושוחררו בעסקה מצילת חיים