"כשאני רואה חבר מהתרפיה אחרי, נגיד, שלא ראיתי אותו יומיים, אני קופץ עליו כאילו לא ראיתי אותו שנתיים" אומר אלמוג. "זה אח שלי. זה קהילה מטורפת. כל היום בוואטסאפ, צחוקים וסתלבט. באמת, לא ציפיתי שיהיה לי משהו כזה ככה. תוך חודש וקצת להגיע לרמה כזו, זה מדהים".
"ספציפית, אחרי הרצף אירועים בסדיר ובמילואים והזוועות, קיבלתי את המספר של טל, ואמרתי לו 'תרשום אותי'", מספר סלע, "הייתי צריך את זה. בשביל הטראומה. ומאז כולם, הם משפחה. אני רוצה להיקבר איתם".
כולם צוחקים ואז סלע מבהיר בזמן שהוא צוחק: "מתחת לשלג".
"כל העניין הזה הוא 'להעביר את זה הלאה'", אומר בן בורנשטיין. "הנה אוהד מכבי עושה משהו בשביל אוהדים שהם לוחמים. וזה מרחיב לנו את הקהילה כמה שיותר. זה משהו שלקחתי ממש ליום-יום. אני מרגיש את זה, שזה המקום שלנו כאוהדי מכבי. קיבלנו משהו ומעבירים את זה הלאה. אז סתם, משהו בקטנה ממש, יש לנו קבוצה 'מנוי לוחם', לוחמים עם מנוי לקבוצה שאם הם לא יכולים להגיע, הם מעבירים את הכרטיס ללוחם אחר. אז מישהו רשם משהו שהוא צריך מדים טקטיים. הוא שלח הודעה ושנייה אחרי ששלחתי לו 'בוא קח'. חודש לפני, לפני התרפיה, לא בטוח שהייתי עושה את זה כל כך מהר. לא בטוח שהייתי מודע להודעה. ואני יודע שאת הכרטיסים למושבים שלי, כשאצא מהצבא ואהיה בטיול אחרי צבא, יעברו ללוחמים אחרים מהקהילה שלי, האוהדים. והם גם יעבירו הלאה משהו טוב שהם קיבלו. התרפיה בשלג, איזה אחלה זה. אחלה כולם. אחלה כולכם".
מתי בדיוק התחילו כולם לחזור להתעניין בכדורגל אחרי השבעה באוקטובר?
"בערך 7 חודשים לתוך המלחמה התחלתי לחשוב מחדש על כדורגל", אומר סלע. "במלחמה אתה דואג מה קורה עם הפלוגה שלך, עם החברים שלך. מה שמעניין אותך זה לא מה שקורה בחוץ. אחרי שבעה חודשים – התחלתי לחשוב: בואנ'ה, יש לי קבוצה שאני אוהב אותה כל החיים וצריך להתעניין בה. לראות מה קורה".
"המשחק הראשון שהיה לנו אחרי השבעה, זה היה המשחק הראשון בלי רועי ברקת ז"ל", מספר אורנשטיין. "הכנתי איזה דגל עבורו, משהו מאולתר כזה. התחלנו להנציח את הבנאדם. זה מה שאני זוכר מהמשחק".
"לא זוכר בדיוק מתי זה היה אבל באיזשהו שלב התחננתי למפקד שלי שאוכל לצאת למשחק", מספר אור קליין. "הוא אמר לא, אבל שבוע אחרי ממש אמרתי לו שאם הוא לא משחרר, אני דופק נפקדות. למשחק נגד הפועל חיפה, כן?! זו אהדה. זו אהבה לקבוצה ומן הסתם היא מלווה אותך לכל מקום בחיים שלך. הוא הבין שיש לי את הבעיה".
"כדורגל זה השעתיים שלנו לברוח טיפה במציאות. להתעסק במשהו שאנחנו אוהבים. לנקות את הראש" מסכם אורנשטיין.