בג"ץ, השופט אלרון והצורך ברפורמה פנימית אמיצה

פרקטיקת השידור החי בדיוני בג"ץ, שמטרתה לשקף לציבור את עבודת המוסד, הפכה לא פעם לחרב פיפיות. הערות בין שופטים, תגובות פומביות לקהל – כל אלה עלולים ליצור רושם של הצגה, לא של משפט. בית המשפט חייב להישאר ממלכתי. ודאי כאשר יושבים באולם אנשים שקרוביהם נחטפו, נהרגו, נפגעו. תגובה חדה כלפיהם, גם אם נבעה מהפרעה, משדרת ניתוק. יש דרך להכיל את כאבם מבלי לוותר על כללי הדיון. ואותה יש לגבש ולהנחות מראש – בכבוד, אך בתקיפות.

מה ניתן לעשות? הצעות לתיקון פנימי ואחראי

1. הקדמת מועד הדיון בעתירת נציב שירות המדינה עוד בטרם פרישת השופט אלרון – כהצהרה מוסדית של כיבוד עקרונות הסניוריטי, שקיפות, והוגנות.

2. קביעת כללים ברורים להרכבת הרכבים בבג"ץ, במטרה למנוע חשש לשיקולים זרים ולחזק את תחושת האיזון הפנימי.

3. הפחתת ההישענות על מבחנים משפטיים גמישים בסוגיות ציבוריות רגישות, והעדפת מבחנים ברורים, תחומים ועקביים.

4. הכשרה והנחיות לשופטים בדיונים מצולמים, כדי לשמור על רמה גבוהה של ממלכתיות, ריסון וכבוד הדדי.

5. יצירת מנגנון פנימי מוסדי לפתרון מחלוקות בין שופטים, במקום הדלפות או פומביות פוגענית – לטובת שיח פנימי כן, חסוי ומקצועי.

6. שיח ציבורי מבוקר ומכבד על מעמד בג"ץ, שמטרתו לחזק את אמון הציבור מבלי לחבל בעצמאות המוסד.