בג"ץ הגיוס: שנה לפסיקה שכאילו לא נולדה

הצעד הנוסף שנקט בג"ץ לפני שנה, וגם הוא מינורי ומובן מאליו ברמה המשפטית, היה המסקנה המתחייבת ביחס לתמיכות. בית המשפט קבע כי בהעדר מסגרת חוקית לפטור מגיוס, לא ניתן להעביר תמיכה כספית עבור תלמידי הישיבות שלא קיבלו פטור או דחיית גיוס. לכך הוסיפה היועמ"שית כי המדינה מנועה מלייצר מסלולים עוקפים להעברת הכספים. בכך נשללו תמיכות בהיקף של כ-480 מיליון שקלים בשנה מכלל הישיבות ותלמידיהן וברמת הפרט – תמיכה שנתית של כ-9,500 שקלים מאברך חרדי.

אם כן, משפטית, לא מדובר היה במהפכה. אולם במציאות, הפסיקה התקבלה כשינוי סדרי עולם. לראשונה התברר שהחרדים חייבים בגיוס ככל האזרחים היהודים. נראה היה שהשיעור האפסי של הגיוס החרדי בגיל צעיר (1.7% לעומת 88% באוכלוסיות המשרתות) יצמח. בית המשפט קיבל את טענת המדינה כי הצבא לא יוכל לגייס מיידית את כל 63,000 חייבי הגיוס דאז, והסכים ליעד של 4,800 עד יוני 2025, אותו כינו נציגי המדינה "מספר מינימלי התחלתי" אשר צה"ל "מחויב לפעול כבר עתה להגדלתו". השיקולים הרלוונטיים שמנה בית המשפט היו עקרון השוויון, יכולת קליטת הצבא וצורכי כוח-האדם במלחמה.

עקרון השוויון שעליו התבסס פסק הדין בוודאי שלא השתנה בשנה החולפת. להיפך, עומס השירות, הנזק המשפחתי והכלכלי, הפגיעות בגוף ובנפש, כל אלו רק הקצינו את ההפליה הקשה שבין דם לדם. גם צורכי כוח-האדם גברו נוכח השחיקה והאבדות. נציגי צבא בכירים הציבו צורך דחוף ומיידי ב-12,000 לוחמים ותומכי-לחימה. יכולת הקליטה של צה"ל עלתה גם היא. נוסף ל-4,800 החיילים שיכול היה לקלוט עד קיץ 2025, הודיע צה"ל כי יוכל לקלוט 5,760 חרדים נוספים בשנה שאחר-כך ומקיץ 2026 יקבל בשעריו את כלל שנתון הבנים החרדי, כ-14,500 בחורים בשנה (נוסף ל"בריכת" חייבי-הגיוס שבהעדר פטור בגיל 26 תמנה עד אז כ-80,000 צעירים חרדים).

מובן שצה"ל אינו מעוניין בחיילים בגילי 24 ומעלה המטופלים במשפחות הדורשות תשלומי משפחה גבוהים ויכולתם להשתלב כלוחמים ותומכי-לחימה אפסית. הצבא מכוון לחיילים צעירים, היכולים להחליף מילואימניקים.

למרות כל אלה, במהלך השנה שחלפה גויסו רק כ-2,700 בוגרי החינוך החרדי (בהשוואה לכ-1,800 בממוצע בשנים קודמות). כמחצית מדרישת המינימום שהציגה המדינה בפני בג"ץ. רבים מהמגויסים אינם מגדירים את עצמם חרדים כבר בעת גיוסם ורבים מהם אינם מיועדים לתפקיד קרבי או תומך-לחימה.