ארדואן בטורקיה: אזרחי ישראל צריכים לחשוש ממרס טורקי?

ואם כבר הגענו לשם, הבה נמשיך: האם מי שלא האמין עד לפני זמן קצר שהממשלה לא תעז להעביר תקציב שכולו שוחד ושלמונים, יכול להניח יד על לוח ליבו, בראותו את הממשלה שולחת ביד אחת צווי מילואים לקומץ של פראיירים – ובידה האחרת גונבת להם את הארנק, שלא ירחק היום והיא לא תשלח את ידה גם בחסכונות הפרטיים שלנו?

האם כל חוסך צנוע, ביוזמתו או בעל כורחו (לפנסיה למשל), יכול להישבע שלא יבוא היום שבו ממשלה מושחתת ומורעבת, מורכבת מתומכי נאשם שתלוי בהם – ומעלים את מחירם בהתאם, תשים את ידה גם על הכספים שלו?

גם אז זה יבוא תחת שמות מכובסים, שלא יראו כמחטף. למשל מיסוי קרנות ההשתלמות ב-30%, כחלק מההשתתפות במאמץ המלחמתי שלא נגמר. יכול להיות? לא יכול להיות? גם אם בחרתם עדיין בתשובה השנייה, הדגש הוא על עדיין, כי אפילו מפה אפשר לראות כמה מכם שענו "לא", אבל כבר זעו באי-נוחות על הכיסאות.

עם כל הכבוד להפגנות ברחובות, הצעד המשמעותי יותר אירע בפגישת יו"ר ההסתדרות עם בכירי המשק. האם התקבלה שם החלטה להשבית (אם וכאשר כמובן יופר צו בג"ץ) את המשק ללא הגבלת זמן? שהרי אם הגיעה עת הכאוס, מוטב שיקרה זה עתה, עת רק המשטרה הושחתה, עת עדיין יש מערכות שמתפקדות תחת שיטת המשטר הנוכחית (נוכחית בואכה הקודמת) של הפרדת רשויות.

"בחור טוב" אמר אחד בשם דונלד טראמפ על הנשיא הטורקי ארדואן ובכך אולי סימן שהוא ישרוד את גל המחאה בארצו. האם גם אנו בדרך לכך ש"בחור טוב" יעשה ככל העולה על רוחו בארצנו, כולל דברים שלא יכולנו לדמיין? ובכן הדמיון התחיל לעבוד על הסטרואידים שמספקת לו ממשלת השחיתות והחנופה – וכשהדמיון עובד, דברים קורים.

חלקם לקוחים מחלומותינו, חלקם מסיוטי הלילה שלנו. לכן אולי מזל שנעבור הלילה לשעון קיץ, לפחות נרוויח שעה של אור במקום שבו האפילה מסרבת להיגמר.