אסף רפפורט הכניס לישראל מיליארדים ועדיין גר בדירה שכורה

הוא גדל בצפון תל אביב, בן למהנדס ומורה. כילד מחונן היה סקרן חסר גבולות, התעניין במדע, אמנות, מוזיקה, טכנולוגיה. הוריו עודדו אותו לנסות, לטעות, לחפש. בגיל 16 כבר התחיל ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב, במקביל ללימודי התיכון. אחרי מסלול תלפיות ושירות ביחידה 81, עבד תקופה בחברת היעוץ "מקינזי" ואז הקים את חברת הסייבר Adallom, שנמכרה למיקרוסופט ב-320 מיליון דולר, יחד עם חבריו ליחידה בצבא, עמי לוטבק, ינון קוסטיקה ורועי רזניק.

אבל מה שמעניין, זה מה שקרה אחר כך. אחרי אקזיט מטורף כזה, יזמים כמוהו קונים דירה במגדל, נעלמים לסיליקון ואלי, משקיעים בסטארטאפים ומנהלים את חייהם דרך מסכים. רפפורט, בחר להישאר ולהוביל.

הוא הצטרף למיקרוסופט, מונה לנהל את מרכז הפיתוח בישראל, טיפח עובדים, חיבר בין עולמות תוכן, הביא למשרד הרצאות באמנות וספורט, ומצד שני ארגן מסיבות מטורפות, שזכו לביקורת, אבל הפכו את החברה לנחשקת ופינקו את העובדים. הוא לא ראה בהייטק רק תעשייה – אלא קהילה. חברה. דרך לחנך, לשנות, להשפיע.

אבל מעל הכול, הוא לא שכח את האדם הקטן. כשהיה במיקרוסופט, דאג שלמאבטח המבוגר בכניסה למשרדים יהיה תג עובד קבוע, שזיכה אותו בתנאים בחברה, כמו כל עובד אחר. "כשראובן קיבל את התג, הוא התחיל לבכות מהתרגשות", סיפר אחד העובדים. הוא תרם כספים לקהילה הגאה, חילק מלגות לטרנסג'נדרים ומימן טיפולי פונדקאות ללהט"בים. מספרים שמי שלא בא לו טוב בעין, סבל, כשרפפורט פשוט התעלם ממנו. אבל הרוב היו בעדו, בגלל הנגישות, החום והאנושיות.

שלא תטעו. בתוך ההיפסטר החביב הזה מסתתר כריש, שיודע מתי הזמן לצאת לציד. ב-2020, בשיאו של משבר הקורונה העולמי, הריח הזדמנות עסקית, עזב את מיקרוסופט והקים עם חברי הנפש מ-Adallom את חברת WIZ, שעסקה באבטחת מידע בסביבות ענן, בדיוק כשהתחום הפך לאחד החשובים והמניבים ביותר בהיי טק.