הישגיו האדירים של צה"ל באיראן נזקפים לזכות ביצועי הטייסים ועבודת המודיעין – אבל גם לזכות אנשי הצוות הטכני בחיל האוויר, שמכינים את המטוסים, בודקים ומחמשים. שלושה קצינים טכניים חושפים את האחריות, ההשקעה, החששות, וכמובן, הסיפוק והגאווה
ביום חמישי האחרון, מתישהו במהלך הערב, הבינה רס”ן ד’ שהחלום שלה מתגשם. כמה שעות לפני שאנחנו, בעורף, התעוררנו בבהלה מאזעקה ומהתרעה שכמותה לא הכרנו, עמדה הקצינה הטכנית מטייסת 119 בדת”ק (דיר תת־קרקעי) בין המטוסים שהיא ואנשי צוותה הכינו לגיחות התקיפה באיראן. “עמדתי שם ואמרתי לעצמי: המשימה הזאת הולכת להיכתב בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל”, היא אומרת. “חלמתי מהיום שבו התגייסתי, לפני 12 שנים, להגיע לרגע הזה. כשראיתי אותם יוצאים ביקשתי בלב שיבצעו את המשימה כמו שצריך ויחזרו בשלום. וכשראיתי אותם חוזרים – וואו, הייתה תחושת הקלה”.
המשימה, כמובן, לא הסתיימה באותו לילה יוצא דופן. בשבוע החולף ד’, בת 31, שוהה בטייסת, חוטפת תנומות קצרות כשמתאפשר, לא עוזבת לרגע את הקצינים והחיילים שעליהם היא מפקדת, ומפעם לפעם מדברת עם הבית. “ואני מקווה שיום אחד, כשבתי בת השנתיים תשמע על מה שעשינו, היא תבין למה בחודש האחרון בקושי ראיתי אותה, ובשבוע האחרון בכלל לא”, היא משתפת. “הלוואי שכשהיא תגדל היא תהיה גאה באמא שלה”.
מי דמיין בינתיים אין זמן למחשבות, וגם הגעגועים נדחקים לצד. “הטייסת לוקחת חלק גדול במתקפה על איראן”, ד’ מספרת. “אנחנו נערכים ומתכוננים כבר כמה חודשים למשימה הזאת, ועובדים מסביב לשעון בשבוע האחרון. זו משימת איכות – הכנת מטוס קרב לגיחה מבצעית נמשכת כמה שעות ומשתתפים בה בין ארבעה לשישה אנשי צוות. תחתיי יש שלושה קצינים, ותחתיהם יש חיילים בסדיר שהם טכנאים, וכמובן, ראשי צוות מתחומי המכונאות והחימוש. הטכנאים בודקים כל מטוס בקפידה, המכונאים שותלים מכלי דלק כדי שהמטוס יוכל להגיע רחוק יותר ואנשי החימוש שותלים בו חימוש מתאים למשימה. אנחנו בוחנים כל פרט במטוס כדי להבטיח שהוא יוכל לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. בסוף כל גיחה, כשהמטוסים חוזרים ואנשי צוות האוויר יורדים מהתאים, הם לוקחים את החיילים ומסבירים להם מה עשו. זה מחבר את החיילים למשימה ולהבנה שהם עצמם עושים את הדבר הכי גדול למען המדינה”.
רס"ן ד' (צילום: דובר צה"ל)
האחריות המוטלת על כתפיהם של הקצינים הטכניים עצומה. מסביר רס”ן ש’ (33), בן העדה הדרוזית, מטייסת 253: "לפקד על גף טכני בטייסת מובילה, שתוקפת בעומק שטחי האויב, זו זכות אדירה ואחריות גדולה. מי דמיין שנתקוף רחוק כל כך ממדינת ישראל. העבודה שלנו היא לטפל במטוסים ולהכין אותם ובכך לאפשר להם להגיח רחוק כל כך. התכוננו לזה המון זמן, ועכשיו אנחנו מיישמים, ואנחנו טובים אפילו יותר ממה שהערכנו. חששנו מאוד, חשבנו שיהיו קרבות אוויר־אוויר, ובינתיים אנחנו במצב מעולה, וזוכים להשתמש הרבה באמירה של החיל, ‘יש אלפא’, כלומר, יש פגיעה במטרה".
"מבחינתנו, מבחינת האחריות למטוס ולטייס, לא משנה מה היעד, לא משנה אם המטוס יוצא לתקיפה בעזה, בלבנון או באיראן – אנחנו חייבים להיות הכי מקצועיים שיש תמיד, לקראת כל פעילות מבצעית. אבל התקיפה עכשיו לא דומה לתקיפות האחרות מבחינת מרחק הטיסה, הסבבים והעובדה שצריך למהר כדי להכין את המטוסים ולהוציא אותם לגיחות נוספות. קצב העבודה מואץ, וכמו תמיד, אנחנו מתייחסים לעבודה במלוא הרצינות".
מלוא הרצינות, בהסבר של רס”ן ע’ (29) מטייסת 201, אב לפעוט בן שנה ושלושה חודשים, הוא הדאגה לכך, “שכל בורג נבדק בצורה הכי מעמיקה ומקצועית, והכל נעשה בצורה יעילה ואפקטיבית, ולא באדישות”.
זה מלחיץ כמו שזה נשמע? “לחץ זו מילה שנמצאת מחוץ ללקסיקון שלנו. לחץ זה לא דבר חיובי. אנחנו יודעים לעבוד בתנאי לחץ, אבל מנסים להימנע מזה ומקפידים על ניהול מיטבי כדי שלא יהיה לחץ. כי בסוף, כשאנחנו חותמים על כל אחת ואחת מהבדיקות שאנחנו מבצעים למטוסים האלה, אנחנו חותמים על חיי אדם”.
במשימה הנוכחית, מספרים שלושת הקצינים הטכניים שעימם שוחחנו, משתתף חיל האוויר כולו, על מערכיו השונים: המערך הלוחם, המערך הטכני, המנהלה וכו’. הצוותים הטכניים משתפים פעולה בין השאר עם המתדלקים של חיל האוויר, שכן לעיתים נדרש תדלוק אווירי תוך כדי גיחה מבצעית למרחקים האלה. לפני כל גיחה כזאת נבדקות כל המערכות ונעשים מאמצים עילאיים לוודא שהמטוס שמיש ומוכן – מבחינת מכניקה, חשמל, חימוש, דלק וכו’ – לגיחה הבאה.
תקיפה באיראן (צילום: רויטרס)
מכישלון לעוצמה הטייסים הם אומנם אלה שזוכים לתהילה, אבל מאחוריהם נמצאים רבים וטובים שבלעדיהם לא יכלו להתקיים גיחות התקיפה האלה. “אנחנו בתחושת לכידות חזקה מאוד”, מדווח ע’. “הדבר הראשון שטייס הקרב עושה כשהוא מסיים גיחה ונוחת בארץ זה לחבק את הטכנאי שהוציא אותו לטיסה, להודות לו ולשתף אותו בתחושת הביטחון שהייתה לו במהלך הגיחה. בזכות המערך הטכני אפשר לבצע את המשימה ולחזור בשלום”.
ע’ לא רואה במתקפה באיראן נקודת שיא בקריירה שלו: “זו נקודת ציון, בהחלט, אבל זה לא פיק, כי מבחינתי כל מטוס שיוצא צריך להיות באותו סטנדרט, והסטנדרט הזה גבוה ביותר. מובן שעכשיו יש לכל גיחה משמעות אדירה, אבל גם למכת אש ברצועת עזה שמגינה על הלוחמים שלנו בשטח יש המון משמעות עבורי. בכל חציית גבול לקו האויב יש סיכון. זו מלחמה, תמיד יש סיכונים, ואנחנו עושים הכל בצורה איכותית כדי שהמטוסים ואנשי צוות האוויר יחזרו בשלום. ההיערכות שלנו היא ברמה הכי גבוהה שאפשר כדי לצמצם את הסיכון – תמיד”.
רס"ן ע' (צילום: דובר צה"ל)
ב־7 באוקטובר 2023 שירת ע’ בתפקיד אחר, בטייסת אחרת. “התחלנו ב־7 באוקטובר מנקודה של כישלון, והיום אנחנו בנקודת עוצמה גבוהה מאוד”, הוא טוען. “זה הסטנדרט של החיל, שהוא ארגון מדויק מאוד שמקפיד על שיפור מתמיד בכל דבר שנעשה. ב־7 באוקטובר היינו צריכים להגן על האזרחים, ולצערי, קרה מה שקרה. לקח לנו זמן להביא תוצאות, למדנו מזה המון, ואנחנו כל הזמן הולכים ומשתפרים. יש לפנינו עוד הרבה אתגרים, וגם היום אנחנו ממשיכים להפיק לקחים וליישם אותם. אנחנו עכשיו במשימה לאומית, היסטורית. כשאנחנו נפגשים עם צוותי האוויר רגע לפני הגיחה אנחנו מחבקים אותם ומאחלים להם הצלחה, נותנים רגע לתחושות הטובות – ואז מתכנסים חזרה, משנסים מותניים וממשיכים הלאה, למשימות הבאות”.
מבצע “עם כלביא”, שנפתח כידוע במתקפת פתע נרחבת על איראן, זוכה עד כה להצלחה רבה. באמצעות מודיעין מדויק בוצעו סיכולים ממוקדים, נפגעו בסיסים ומפקדות צבאיות, הותקפו מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים והושמדו מערכות הגנה אווירית איראניות.
“מאז שהתגייסתי, לפני 15 שנה, אמרנו שנתקוף את איראן, והנה זה קורה, אז ההתרגשות בשמיים", מוסיף ש'. "זה מאוד משמעותי להיות חלק ממערכה להסרת איום מיידי מעל מדינת ישראל. הרגע הכי מרגש היה רגע לפני שהמבצע התחיל, כשהחיילים שלי לא יודעים עדיין לאן המטוס יוצא – מבחינתם, זו עוד תקיפה בעזה. ואני כבר ידעתי, והתבוננתי בצוות האוויר יורד למטוסים בהתרגשות גדולה. לקח זמן עד שהמטוסים חזרו מהגיחה, ובינתיים התקיפה פורסמה בתקשורת, אז יכולתי לומר לחיילים שהם חלק ממהלך היסטורי”.
ש’ בכלל רצה להיות לוחם, “אבל אני בן יחיד, והמשפחה לא הסכימה, אז הלכתי לחיל האוויר. לא הייתה לי זיקה לתחום, למדתי בכלל ביולוגיה, אבל התאהבתי בדבר הזה”, הוא מספר. “אנחנו בחיל משפחה אחת, והטייסת היא כמו משפחה גרעינית. אנחנו ישנים יחד, מטפלים במטוסים יחד, בלי הבדל דת או מין. כשמישהו מאיתנו נקלע למצוקה, כולם איתו”.
רס"ן ש' (צילום: דובר צה"ל)
ד’ אומרת שעובדת היותה אישה היא נון־אישיו בחיל בכלל ובטייסת בפרט: “אצלנו מקדמים נשים בזכות היכולות שלהן, ויש המון נשים בחיל. 60% מהחיילים שלי בשירות סדיר הם חיילות. הן נותנות מעצמן כמו כולם, ויש להן יכולות מטורפות”.
ד’ כבר משקיפה קדימה, לעבר העתיד הצבאי של בתה הפעוטה. “אין יותר גאווה מזה שהיא תהיה חלק מהמערך הטכני של חיל האוויר”, הקצינה אומרת בחיוך. אבל עד שזה יקרה, היא עצמה מרוכזת כל כולה במשימה: “אני לא עסוקה במחשבות על מתי המלחמה תיגמר. אני חושבת מתי ישראל תשיג את המטרות שלה. מעבר לזה, החלום הקרוב ביותר שלי הוא להגיע להיות מפקדת מערך ההטסה. אחרי שאגשים אותו אתפנה לחלומות הרחוקים יותר”.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.