הישגיו האדירים של צה"ל באיראן נזקפים לזכות ביצועי הטייסים ועבודת המודיעין – אבל גם לזכות אנשי הצוות הטכני בחיל האוויר, שמכינים את המטוסים, בודקים ומחמשים. שלושה קצינים טכניים חושפים את האחריות, ההשקעה, החששות, וכמובן, הסיפוק והגאווה

ביום חמישי האחרון, מתישהו במהלך הערב, הבינה רס”ן ד’ שהחלום שלה מתגשם. כמה שעות לפני שאנחנו, בעורף, התעוררנו בבהלה מאזעקה ומהתרעה שכמותה לא הכרנו, עמדה הקצינה הטכנית מטייסת 119 בדת”ק (דיר תת־קרקעי) בין המטוסים שהיא ואנשי צוותה הכינו לגיחות התקיפה באיראן. “עמדתי שם ואמרתי לעצמי: המשימה הזאת הולכת להיכתב בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל”, היא אומרת. “חלמתי מהיום שבו התגייסתי, לפני 12 שנים, להגיע לרגע הזה. כשראיתי אותם יוצאים ביקשתי בלב שיבצעו את המשימה כמו שצריך ויחזרו בשלום. וכשראיתי אותם חוזרים – וואו, הייתה תחושת הקלה”.

המשימה, כמובן, לא הסתיימה באותו לילה יוצא דופן. בשבוע החולף ד’, בת 31, שוהה בטייסת, חוטפת תנומות קצרות כשמתאפשר, לא עוזבת לרגע את הקצינים והחיילים שעליהם היא מפקדת, ומפעם לפעם מדברת עם הבית. “ואני מקווה שיום אחד, כשבתי בת השנתיים תשמע על מה שעשינו, היא תבין למה בחודש האחרון בקושי ראיתי אותה, ובשבוע האחרון בכלל לא”, היא משתפת. “הלוואי שכשהיא תגדל היא תהיה גאה באמא שלה”.

מי דמיין
בינתיים אין זמן למחשבות, וגם הגעגועים נדחקים לצד. “הטייסת לוקחת חלק גדול במתקפה על איראן”, ד’ מספרת. “אנחנו נערכים ומתכוננים כבר כמה חודשים למשימה הזאת, ועובדים מסביב לשעון בשבוע האחרון. זו משימת איכות – הכנת מטוס קרב לגיחה מבצעית נמשכת כמה שעות ומשתתפים בה בין ארבעה לשישה אנשי צוות. תחתיי יש שלושה קצינים, ותחתיהם יש חיילים בסדיר שהם טכנאים, וכמובן, ראשי צוות מתחומי המכונאות והחימוש. הטכנאים בודקים כל מטוס בקפידה, המכונאים שותלים מכלי דלק כדי שהמטוס יוכל להגיע רחוק יותר ואנשי החימוש שותלים בו חימוש מתאים למשימה. אנחנו בוחנים כל פרט במטוס כדי להבטיח שהוא יוכל לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. בסוף כל גיחה, כשהמטוסים חוזרים ואנשי צוות האוויר יורדים מהתאים, הם לוקחים את החיילים ומסבירים להם מה עשו. זה מחבר את החיילים למשימה ולהבנה שהם עצמם עושים את הדבר הכי גדול למען המדינה”.

האחריות המוטלת על כתפיהם של הקצינים הטכניים עצומה. מסביר רס”ן ש’ (33), בן העדה הדרוזית, מטייסת 253: "לפקד על גף טכני בטייסת מובילה, שתוקפת בעומק שטחי האויב, זו זכות אדירה ואחריות גדולה. מי דמיין שנתקוף רחוק כל כך ממדינת ישראל. העבודה שלנו היא לטפל במטוסים ולהכין אותם ובכך לאפשר להם להגיח רחוק כל כך. התכוננו לזה המון זמן, ועכשיו אנחנו מיישמים, ואנחנו טובים אפילו יותר ממה שהערכנו. חששנו מאוד, חשבנו שיהיו קרבות אוויר־אוויר, ובינתיים אנחנו במצב מעולה, וזוכים להשתמש הרבה באמירה של החיל, ‘יש אלפא’, כלומר, יש פגיעה במטרה".

"מבחינתנו, מבחינת האחריות למטוס ולטייס, לא משנה מה היעד, לא משנה אם המטוס יוצא לתקיפה בעזה, בלבנון או באיראן – אנחנו חייבים להיות הכי מקצועיים שיש תמיד, לקראת כל פעילות מבצעית. אבל התקיפה עכשיו לא דומה לתקיפות האחרות מבחינת מרחק הטיסה, הסבבים והעובדה שצריך למהר כדי להכין את המטוסים ולהוציא אותם לגיחות נוספות. קצב העבודה מואץ, וכמו תמיד, אנחנו מתייחסים לעבודה במלוא הרצינות".

מלוא הרצינות, בהסבר של רס”ן ע’ (29) מטייסת 201, אב לפעוט בן שנה ושלושה חודשים, הוא הדאגה לכך, “שכל בורג נבדק בצורה הכי מעמיקה ומקצועית, והכל נעשה בצורה יעילה ואפקטיבית, ולא באדישות”.

זה מלחיץ כמו שזה נשמע?
“לחץ זו מילה שנמצאת מחוץ ללקסיקון שלנו. לחץ זה לא דבר חיובי. אנחנו יודעים לעבוד בתנאי לחץ, אבל מנסים להימנע מזה ומקפידים על ניהול מיטבי כדי שלא יהיה לחץ. כי בסוף, כשאנחנו חותמים על כל אחת ואחת מהבדיקות שאנחנו מבצעים למטוסים האלה, אנחנו חותמים על חיי אדם”.

במשימה הנוכחית, מספרים שלושת הקצינים הטכניים שעימם שוחחנו, משתתף חיל האוויר כולו, על מערכיו השונים: המערך הלוחם, המערך הטכני, המנהלה וכו’. הצוותים הטכניים משתפים פעולה בין השאר עם המתדלקים של חיל האוויר, שכן לעיתים נדרש תדלוק אווירי תוך כדי גיחה מבצעית למרחקים האלה. לפני כל גיחה כזאת נבדקות כל המערכות ונעשים מאמצים עילאיים לוודא שהמטוס שמיש ומוכן – מבחינת מכניקה, חשמל, חימוש, דלק וכו’ – לגיחה הבאה.

מכישלון לעוצמה
הטייסים הם אומנם אלה שזוכים לתהילה, אבל מאחוריהם נמצאים רבים וטובים שבלעדיהם לא יכלו להתקיים גיחות התקיפה האלה. “אנחנו בתחושת לכידות חזקה מאוד”, מדווח ע’. “הדבר הראשון שטייס הקרב עושה כשהוא מסיים גיחה ונוחת בארץ זה לחבק את הטכנאי שהוציא אותו לטיסה, להודות לו ולשתף אותו בתחושת הביטחון שהייתה לו במהלך הגיחה. בזכות המערך הטכני אפשר לבצע את המשימה ולחזור בשלום”.

ע’ לא רואה במתקפה באיראן נקודת שיא בקריירה שלו: “זו נקודת ציון, בהחלט, אבל זה לא פיק, כי מבחינתי כל מטוס שיוצא צריך להיות באותו סטנדרט, והסטנדרט הזה גבוה ביותר. מובן שעכשיו יש לכל גיחה משמעות אדירה, אבל גם למכת אש ברצועת עזה שמגינה על הלוחמים שלנו בשטח יש המון משמעות עבורי. בכל חציית גבול לקו האויב יש סיכון. זו מלחמה, תמיד יש סיכונים, ואנחנו עושים הכל בצורה איכותית כדי שהמטוסים ואנשי צוות האוויר יחזרו בשלום. ההיערכות שלנו היא ברמה הכי גבוהה שאפשר כדי לצמצם את הסיכון – תמיד”.

ב־7 באוקטובר 2023 שירת ע’ בתפקיד אחר, בטייסת אחרת. “התחלנו ב־7 באוקטובר מנקודה של כישלון, והיום אנחנו בנקודת עוצמה גבוהה מאוד”, הוא טוען. “זה הסטנדרט של החיל, שהוא ארגון מדויק מאוד שמקפיד על שיפור מתמיד בכל דבר שנעשה. ב־7 באוקטובר היינו צריכים להגן על האזרחים, ולצערי, קרה מה שקרה. לקח לנו זמן להביא תוצאות, למדנו מזה המון, ואנחנו כל הזמן הולכים ומשתפרים. יש לפנינו עוד הרבה אתגרים, וגם היום אנחנו ממשיכים להפיק לקחים וליישם אותם. אנחנו עכשיו במשימה לאומית, היסטורית. כשאנחנו נפגשים עם צוותי האוויר רגע לפני הגיחה אנחנו מחבקים אותם ומאחלים להם הצלחה, נותנים רגע לתחושות הטובות – ואז מתכנסים חזרה, משנסים מותניים וממשיכים הלאה, למשימות הבאות”.

מבצע “עם כלביא”, שנפתח כידוע במתקפת פתע נרחבת על איראן, זוכה עד כה להצלחה רבה. באמצעות מודיעין מדויק בוצעו סיכולים ממוקדים, נפגעו בסיסים ומפקדות צבאיות, הותקפו מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים והושמדו מערכות הגנה אווירית איראניות.

“מאז שהתגייסתי, לפני 15 שנה, אמרנו שנתקוף את איראן, והנה זה קורה, אז ההתרגשות בשמיים", מוסיף ש'. "זה מאוד משמעותי להיות חלק ממערכה להסרת איום מיידי מעל מדינת ישראל. הרגע הכי מרגש היה רגע לפני שהמבצע התחיל, כשהחיילים שלי לא יודעים עדיין לאן המטוס יוצא – מבחינתם, זו עוד תקיפה בעזה. ואני כבר ידעתי, והתבוננתי בצוות האוויר יורד למטוסים בהתרגשות גדולה. לקח זמן עד שהמטוסים חזרו מהגיחה, ובינתיים התקיפה פורסמה בתקשורת, אז יכולתי לומר לחיילים שהם חלק ממהלך היסטורי”.

ש’ בכלל רצה להיות לוחם, “אבל אני בן יחיד, והמשפחה לא הסכימה, אז הלכתי לחיל האוויר. לא הייתה לי זיקה לתחום, למדתי בכלל ביולוגיה, אבל התאהבתי בדבר הזה”, הוא מספר. “אנחנו בחיל משפחה אחת, והטייסת היא כמו משפחה גרעינית. אנחנו ישנים יחד, מטפלים במטוסים יחד, בלי הבדל דת או מין. כשמישהו מאיתנו נקלע למצוקה, כולם איתו”.

ד’ אומרת שעובדת היותה אישה היא נון־אישיו בחיל בכלל ובטייסת בפרט: “אצלנו מקדמים נשים בזכות היכולות שלהן, ויש המון נשים בחיל. 60% מהחיילים שלי בשירות סדיר הם חיילות. הן נותנות מעצמן כמו כולם, ויש להן יכולות מטורפות”.

ד’ כבר משקיפה קדימה, לעבר העתיד הצבאי של בתה הפעוטה. “אין יותר גאווה מזה שהיא תהיה חלק מהמערך הטכני של חיל האוויר”, הקצינה אומרת בחיוך. אבל עד שזה יקרה, היא עצמה מרוכזת כל כולה במשימה: “אני לא עסוקה במחשבות על מתי המלחמה תיגמר. אני חושבת מתי ישראל תשיג את המטרות שלה. מעבר לזה, החלום הקרוב ביותר שלי הוא להגיע להיות מפקדת מערך ההטסה. אחרי שאגשים אותו אתפנה לחלומות הרחוקים יותר”.