סדרת המהלכים הנועזים האחרונים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במדיניות החוץ הפתיעה אפילו כמה ממבקריו החריפים ביותר. רק במזרח התיכון ובשבוע האחרון בלבד, טראמפ נפגש עם מנהיג שארה"ב מגדירה רשמית כטרוריסט, הודיע על הסרת כל הסנקציות על סוריה, וחתם על הפסקת אש עם החות'ים וכן קידם את עסקת שחרור החטופים עם חמאס – כשבשני המקרים ישראל לא הייתה חלק מההסכמים.
ותיקי ממשל ביידן ששוחחו עם סוכנות הידיעות "אקסיוס", העלו שאלות לגבי מניעיו של טראמפ, אך בירכו על תעוזתו לשינויים המשמעותיים שהוא מוביל. "אלוהים, הלוואי ויכולתי לעבוד בממשל שמסוגל לפעול כל כך מהר", הודה אחד מהם.
נד פרייס, בכיר לשעבר במחלקת המדינה תחת הנשיא הקודם, ג'ו ביידן, אמר: "הוא מבצע את כל הפעולות האלה, וכמעט אין תגובה, זה נתקל במשיכת כתפיים. יש לו יכולת לעשות דברים מבחינה פוליטית שנשיאים קודמים לא עשו, כי יש לו סמכות מוחלטת וללא עוררין על המפלגה הרפובליקנית".
נד פרייס (צילום: רויטרס)
רוב מאלי, שכיהן בתפקידים בכירים בשלושה ממשלים שהובלו על ידי המפלגה הדמוקרטית, כולל ניהול המגעים עם איראן תחת ברק אובמה וביידן, מוסיף: "קשה שלא להיות בו-זמנית מבועתים מהמחשבה על הנזק שהוא יכול לגרום עם כוח כזה, ובו בעת להתפעל מנכונותו לנפץ בחוצפה כל כך הרבה נושאים מזיקים הנחשבים לטאבו".
נזכיר כי טראמפ נוקט בצעדים שאף נשיא לפניו לא היה שקל לבצע. הוא נטש את העמדה המערבית המאוחדת של תמיכה באוקראינה "כל עוד שיידרש" על ידי ניהול משא ומתן ישיר עם ולדימיר פוטין והצהיר כי קייב לעולם לא תקבל בחזרה את חצי האי קרים ועליה להגיע להסכם כעת.
הוא התערב ישירות בפיגוע האחרון בקשמיר, דבר שממשלים קודמים נמנעו ממנו כדי לא לעורר התנגדות בהודו. הוא תמך בשיחות ישירות עם איראן והתעלם מנצים בארה"ב ובחו"ל שתקפו את ממשלי אובמה וביידן בנושא זה. יתרון עבורו הוא שרבים מהם, כמו בנימין נתניהו, נרתעים מלבקר את טראמפ.
בנוגע לסוריה, מחלקת המדינה של טראמפ אימצה תחילה מדיניות דומה לזו של ממשל ביידן – הקלה בסנקציות תתאפשר אם ממשלתו של אחמד א-שרע, "הטרוריסט בחליפה", תעמוד במספר קריטריונים, כמו דיכוי קבוצות קיצוניות. באופן אירוני, הממשל החדש בסוריה היה מוגבל על ידי סנקציות שהוטלו על הדיקטטור שהוא החליף. כך היו פועלים בעבר, עד שטראמפ החליט לשנות את הגישה.
אל ג'ולאני, טראמפ (צילום: רויטרס)
בן רודס, יועץ לביטחון לאומי תחת אובמה, אמר בפודקאסט "Pod Save the World": "זו בבירור ההחלטה הנכונה. אני לא יודע למה ג'ו ביידן לא עשה זאת". "אני לא אוהב את המניעים של טראמפ לרבים מהדברים שהוא עושה", המשיך רודס, "אבל יש לציין שהוא לא כבול לפחד המתמיד מהתקפות בסגנון 'אנחנו חייבים למנף את הסנקציות למען כך וכך'. לא! לפעמים פשוט צריך לנסות משהו אחר".
מה שהדהים במיוחד ותיקי ממשלים קודמים הוא שטראמפ אישר בחודש שעבר שיחות ישירות עם חמאס, שכאמור, גורמים ישראלים למדו עליהן רק באמצעות מודיעין.
השבוע, שליחו של טראמפ, סטיב ויטקוף, השתמש בשיחות ערוץ אחורי כדי לנהל משא ומתן על שחרורו של החטוף הישראלי-אמריקאי עידן אלכסנדר, ובכך ערער את טקטיקות המשא ומתן של ישראל. בכיר לשעבר בממשל ביידן אמר: "אני משער שוויטקוף לא צריך להביט מעבר לכתפו כמו קודמיו. אלה היו צריכים לוודא ששר ההגנה, האוצר וראש ה-CIA תומכים במהלך. הוא פשוט עושה זאת".
ממשל ביידן שקל אך בסופו של דבר דחה פתיחת שיחות ישירות עם חמאס. פרייס מציין: "זה לא קשור לנשיא ביידן, זה קשור לנשיא טראמפ וליתרון שיש לו מול בנימין נתניהו. אם ממשל ביידן היה עושה משהו כזה, ביבי היה יוצא נגדו בחריפות".
דונלד טראמפ, בנימין נתניהו (צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
כל הבכירים הדמוקרטים לשעבר שדיברו עם אקסיוס הטילו ספק במניעיו של טראמפ, גם לגבי מדיניות שהסכימו איתה אישית. הם ציינו שהוא לא רק מפר נורמות כדי לקדם שלום, אלא גם כדי לקדם מטבעות קריפטוגרפיים, להרחיב את נכסי הנדל"ן שלו ולרכוש מטוס בשווי 400 מיליון דולר.
ההכרזה על סוריה הגיעה בעיקר בדחיפתם של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן – שני מנהיגים השולטים בשפה העסקית שטראמפ מזדהה איתה.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".