"אני עדיין הילדה הרעבה ביער": שורדי השואה מזועזעים

נפתלי דויטשמן, בן 90 מרחובות, הוא ניצול שואה, מחנך ותיק, אב לשלושה, סב ל-12 נכדים ו-28 נינים. אבל בלבו הוא עדיין הילד בן שש, תלוש, רעב, בודד, ילד שצעד 200 קילומטרים בצעדת מוות מבהריצן שבסרביה, ברגל, בקור, בשלג ובבוץ מהלך מספר שבועות עד לעיר קופייהורוד באוקראינה אחרי שהנאצים גירשו אותו מעיר מולדתו.

הוא שמע בלילות את קולות הבכי והגניחות של חבריו שגססו. היום, כשהביט בעיניו של אביתר דוד החטוף בעזה, הוא חזר להיות אותו ילד בן שש. לא היה צריך לומר הרבה: "ראיתי בו את עצמי בגיל שש, רזה מאוד בלי אוכל בבטן שרק רוצה לשרוד", אמר.

דויטשמן, חבר פעיל בעמותת "עמך" רחובות, מתנדב ותיק וחבר בקהילת ניצולי השואה, אינו שוכח לרגע את הצעדים הארוכים בצעירותו. "בגיל 5 יצאתי מהבית", הוא משחזר. "כבר בגיל 7 הייתי יתום מאב ואם. עליתי לרכבת בלי לדעת לאן אני נוסע, עברתי מוסדות, קיבוצים, הייתי תלוש", דרך הסוכנות היהודית הוא ניצל לאחר שהגיע מרומניה לישראל במעבר הגבול עם סוריה ברכבות ובמסע מפרך עד לישראל.