"אני מתגעגעת לבן שלי": משפחות החטופים זועקות בגבול עזה

סמוך לגדר הגבול עם רצועת עזה בקיבוץ ניר עוז שבו נרצחו ונחטפו כרבע מהקיבוץ ב־7 באוקטובר, נשמעה זעקה חזקה, צלולה, כואבת ונואשת: “התשמע קולי?”. משפחותיהם של חטופים השבויים בעזה הגיעו היום (ראשון) למקום בו נלקחו יקיריהם, והשמיעו את הקריאה שמהדהדת בלבם כבר 561 ימים – להשיב את כולם הביתה.

"חלון ההזדמנויות הוא עכשיו! אם לא נפעל, נגזור על החיים גזר דין מוות – ואת החללים לא נוכל עוד לאתר ולהשיב. אנו קוראים למקבלי ההחלטות: הביאו להסכם שישחרר את כולם בפעימה אחת ומידית. כל החטופים – לפני הכל!", אמרו המשפחות הנוכחות. באירוע לקחו חלק בני משפחותיהם של למעלה מעשרה חטופים וחטופות.

מנשה, דודו של אלקנה בוחבוט, שפורסם אות חיים שלו לאחרונה, אמר: "שמענו אתמול את רה”מ, אבל צריך לשחרר אותם. אין מה לעשות. את כולם במכה אחת – עכשיו! כל יום נוסף שם מסוכן להם מאוד. הם חולים בלי תרופות. אין לנו זמנים. אי אפשר להמשיך עם הסבבים האלה. אנחנו דואגים לכולם שיחזרו”.

ורדה, סבתו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, הוסיפה בקול רועד אך נחוש: "אני קוראת לראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, לשמור על הערבות ההדדית שלנו. פדיון שבויים – להחזיר את כולם הביתה, מהר. הכי מהר שאפשר. סוף למלחמה. אין לה מטרה ואין לה שום סיכוי. חייבים להחזיר את כולם”.

ויקי, אמו של נמרוד כהן, החייל שנחטף לעזה, אמרה באנגלית: "אנחנו צריכים את עזרתם של כולם כדי ללחוץ על הממשלה לעצור את המלחמה. אני מתגעגעת לבני נמרוד, אני דואגת לו, ואני מקווה שהוא שומע את הקול שלי במנהרות של עזה".

סילביה קוניו, אמא של אריאל ודוד האחים החטופים בעזה: "אני מוסרת לילדים שלי שיהיו חזקים שיחזיקו מעמד עוד קצת והם פה. הם בחיים אני יודעת את זה. תעשו הכול תפסיקו את המלחמה ותחזירו את הילדים שלי. ראיתי את נתניהו מולי, הוא הסתכל לי בעיניים על מה שביקשתי והוא הבטיח שהם יחזרו״. בין הנוכחים היו גם טל, אביו של בר קופרשטיין. כולם עמדו יחדיו, זה לצד זה, והפנו את מבטיהם לעבר עזה – ויחד צעקו: “להחזיר את כולם – עכשיו!”.

לישי מירן לביא, בת זוגו של עמרי מירן החטוף בעזה: "אתמול רוני התעוררה שמחה, היא חלמה עלייך בלילה. היא אמרה לי: אמא, הרגשתי שהוא מחבק אותי באמת. אבא חיבק אותי. עלמה כבר בת שנתיים. חגגנו לה יומולדת והיא הייתה מאושרת. והיא ביקשה שאבא יחזור מעזה. עמרילי, כל היום, כל יום אנחנו מחכות לך. כל בוקר רוני ועלמה מתעוררות ושואלות מתי אבא עמרי יחזור מעזה. לי אין תשובה. יש כאלה שאולי יש להם אבל הם לא מספרים לנו".

"עמרילי אנחנו עושים את הכל, הכל, בכל מקום כולנו. אבא דני נוסע בכל העולם ובכל הארץ. אנחנו מחכים לך, ואני מבטיחה לך – אתה עוד תשמע את המילה אבא. אתה תראה את רוני ועלמה רצות אלייך לחיבוק אמיתי ולא רק בחלום. אני יודעת שאתה מחזיק מעמד. אתה חזק, רק עוד קצת ואתה תהיה פה, ואנחנו נהיה ביחד. לא להישבר עמרילי. אף אחד מכם ששם – לא להישבר. אנחנו פה ואנחנו עושים את הכל ואנחנו נמשיך עד שכולכם תשובו אלינו. רק איתכם נוכל להשתקם, רק איתכם נוכל לחזור לנשום. עמרילי כמו לפני שנה וחצי גם היום אני מבטיחה לך: אני אוהבת אותך ואני שומרת על הבנות שלנו ואני מחכה לך אתה הגיבור שלנו ותחזור אלינו. אני אוהבת אותך".