רציחתן של ארבע נשים, בהן אם ושתי בנותיה, בפגיעת הטיל האיראני בעיר טמרה שבגליל התחתון בשבת בלילה, הציפה שוב את נושא מחדל המיגון ביישובים הערביים בישראל. בבית שנפגע אומנם היה ממ"ד, אך תושבי טמרה התריעו עוד באוקטובר 2024, לאחר פגיעת רקטה מלבנון, מפני מחסור בממ”דים ומקלטים ציבוריים בשטח העיר – אך מאום לא השתנה.
“אצלנו בבתים אין ממ”דים, ואין מקלט קרוב, ואתה מרגיש מופקר לגמרי”, מספר סאמר, תושב טמרה. “למקלט הקרוב היחיד, בית ספר שעשו ממנו מקלט, צריך ללכת עשר דקות, ולרוב האזעקה לא נותנת מספיק זמן לזה. עצוב שמדינת ישראל לא דואגת לנו. כשאלו היו טילים של החות’ים זה לא הפריע לנו כי הם יורטו לרוב ולא הרגשנו במיוחד בסכנה. אבל אחרי שאתה רואה את הבניינים ההרוסים, ואחרי שאתה רואה מה שקרה לבית בטמרה שבו נרצחו הנשים, אתה מרגיש בסכנת חיים”.
אז מה אתה עושה כשיש אזעקה? “מה אני עושה? משתטח על הרצפה בבית, רחוק מהחלון. אין לי מה לעשות, אני לא אספיק להגיע למקלט. אתה רק צריך להתפלל שהטיל לא ייפול עליך. זה מזל, אתה מבין?”.
יושבים מתחת לגשרים
במלחמה הנוכחית, אולי יותר מאי פעם, בולטת חשיבותו של המיגון היעיל בהצלת חיי אדם. למרות זאת, ביישובים לא מעטים בישראל המיגון הציבורי אינו מספק, או אינו קיים כלל, וביישובים הערביים המצב חמור במיוחד. "אין לנו מקלטים, אין לנו ממ”דים, אין לנו דרך להגן על עצמנו, אנחנו חשופים לגמרי לפגיעה", מתאר סמי, תושב הפזורה הבדואית בדרום. “הדבר היחיד שכולנו עושים זה ללכת מתחת לגשר שיש ליד הבית, זה המחסה היחיד, ולקוות שלא יפגע בו טיל בפגיעה ישירה. אני שומע בחדשות שנותנים הוראות בעניין ממ”דים, מקלטים, על מה מדברים איתנו בכלל? לנו אין אפילו מיגונית. אנחנו מופקרים למות פה ואני מרגיש שלאף אחד לא אכפת מזה”.
כבר ב־2018 חשף דוח מבקר המדינה תמונה קשה בנושא המיגון: כ־46% מהאזרחים הערבים – כ־550 אלף איש – חיים ללא מיגון תקני, לעומת 26% באוכלוסייה היהודית. “מצב המיגון במגזר הבדואי בדרום הוא קטסטרופלי”, מציין טלאלאל־קרינאווי, ראש עיריית רהט. “בחלק קטן מהיישובים, בעיקר החדשים, יש מעט מיגוניות ניידות, אבל הן לא מספיק טובות כשמדובר בטילים מהסוג הזה. לחלק גדול מהיישובים אין גם מיגוניות. אין אצלנו מקלטים ציבוריים, ואנחנו כבר כמה שנים זועקים את הזעקה הזו. אם בתל אביב יש, למה אצלנו אין? התושבים מודאגים מאוד במיוחד כשנורים טילים עם חומר נפץ במשקל רב, לא כמו הטילים שנורים מעזה. בפזורה הבדואית המצב חמור עוד יותר: התושבים נכנסים מתחת לגשרים ויושבים שם. התחושה היא של אוזלת יד. אין לנו מה לעשות חוץ מלהתמודד עם מה שיש, בתקווה שהמדינה תבוא ותסייע לנו לצאת מהדבר הזה”.
טלאל אל-קרינאווי (צילום: צביקה ארן)
אל־קרינאווי ואנשיו במועצת העיר אלתרו השבוע פתרון זמני, “לא אידיאלי”, כדבריו: “פתחנו 43 בתי ספר ו־16 מסגדים למשפחות שרוצות להגיע אליהם. בבתי הספר יש ממ”דים. גייסנו את כל העובדים שלנו, שישבו 24/7 בבתי הספר כדי לתת מענה למשפחות. בינתיים מגיעים כ־500 אנשים לכל בית ספר. הזמנו גם את תושבי הפזורה לבוא, וחלקם נקלטו אצלנו. יש משפחות שלמות שיושבות בבתי הספר האלה יום ולילה”. עופר תודר, מנכ”ל עיריית אום אל־פחם שבנפת חדרה, מציג תמונה עגומה גם בזירה הצפונית: “אום אל־פחם היא העיר השלישית בגודלה בחברה הערבית, ויש בה 62 אלף תושבים. רק ב־10% מהמבנים בעיר יש ממ”דים. שאר התושבים גרים בבתים בלי ממ”ד ובלי מקלט, ובחלקם אין גם חדר מדרגות מסודר. ואין אצלנו, כמו ברוב יישובי החברה הערבית, מקלטים ציבוריים, כך שאין לתושבים דרך להגן על עצמם”.
אז מה הפתרון שלכם? “העירייה לוקחת את כל המקלטים במוסדות הציבור והחינוך בעיר ופותחת אותם לציבור. לא הפכנו אותם למקומות לינה כי רצינו שכמה שיותר אנשים יוכלו להיכנס אליהם, אבל הם פתוחים 24 שעות ביממה. זה לא אידיאלי, אבל זה מה שיש. לקחנו גם מרחבים ממוגנים תת־קרקעיים בקניונים ופתחנו אותם לציבור. לא ללינה, אבל לשהייה בזמן אזעקות. קיבלנו לכך אישור מפיקוד העורף”.
למה אין מקלטים ציבוריים באום אל־פחם? “בחברה הערבית יש פיגור גדול מאוד, לצערנו, בכל נושא החירום. הייתי בעברי מנכ”ל עיריות רמלה ואור יהודה, ובשני המקומות האלה היו לי מלא מקלטים ציבוריים. היום, גם בבניין העירייה אין לנו מרחב מוגן”.
עד כמה התושבים מגיעים למקלטים שפתחתם עבורם? “המודעות הולכת וגדלה ככל שרואים את המראות המפחידים. עד הסיפור של טמרה, הרבה מאוד תושבים היו עולים לגג כדי לצלם את היירוטים. פתאום אנשים הבינו שיש כאן סיכון מאוד גדול. אנחנו עושים הרבה מאוד הסברה, מסבירים לתושבים מהו המרחב הכי מוגן, איך להיכנס למקלטים ואיפה הם נמצאים. תלינו שלטים כדי שכולם ידעו איפה יש מקלט זמין, אפילו אם הוא לא ציבורי”.
מה בנוגע לבתי הספר? “יש לנו בתי ספר לא ממוגנים. בסך הכל יש לנו חמישה בתי ספר בעיר ללא מיגון תקני. שאר בתי הספר ממוגנים באופן תקני. אני מקווה שהמצב ישתפר, אבל אני לא יודע. אני חושב שהממשלה פחות רואה אותנו כגורם שצריך לסייע לו. אנחנו מנסים בינתיים לקדם חיזוק מבנים לא ממוגנים, בתקווה שזה יוביל גם להוספת מיגון. אנחנו משתדלים לעשות את מה שאפשר במסגרת היכולות שלנו”.
מרגישים חסרי אונים
“אצלנו בכפר קאסם, עיר עם קרוב ל־40 אלף תושבים, רק ב־50% מהבתים יש מיגון”, אומר הייתם טאהא, ראש עיריית כפר קאסם שבשרון. “וכשאני אומר מיגון, אני מתכוון לממ”דים בבתים חדשים. אבל גם פה יש לנו בעיה. פיקוד העורף לא הקפיד לבקר במבנים האלה, שיש בהם ממ”דים. בדרך כלל הוא לא מקפיד לבקר במבנים ששייכים לחברה הערבית, אלא נותן את האישור לממ”ד ללא ביקור, והממ”דים שנבנים הם פעמים רבות לא תקניים. לצערי, בממשלה לא מקשיבים לנו. מאז 7 באוקטובר ביקשנו מקלטים או מיגוניות ניידות, ואף אחד לא נענה לבקשות שלנו. אנחנו בפיגור לא טבעי. היענות מצד הממשלה קיימת רק בצורה חלקית, ולא בכל מה שנוגע למיגון. אנחנו תושבי המדינה, ומרגישים חסרי אונים בקטע הזה”.
הייתם טאהא (צילום: אסי אפרתי )
מפיקוד העורף נמסר בתגובה: "בהתאם לחוק התגוננות אזרחית, הקמת מקלטים ציבוריים ואכיפתם היא באחריות הרשות המקומית ומיגון פרטי הוא באחריות הפרט. קביעת התקינה בלבד היא באחריות פיקוד העורף. פיקוד העורף פועל בשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות כדי לסייע בפתרונות מיגון, בין היתר בהשמשת מקלטים והצבת מיגוניות בשטחים ציבוריים. במידת הצורך ועל פי בקשות הרשות המקומית, פיקוד העורף מקיים סקירות ובדיקות של תקינות המיגון במרחבים ציבוריים ובמבני חינוך. בנוסף פועלים קציני מיגון ואנשי הסברה לאוכלוסיות מיוחדות במתן הנחיות ישירות לתושבים בנושא בתי ספר או מתחמים שונים שנפתחו על מנת לתת מענה של מיגון הולם ובטוח לתושבים".
בניגוד למנכ”ל העירייה ולראשי העיריות שצוטטו עד כה, רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית דליית אל־כרמל שבמחוז חיפה, מתאר תמונת מצב שונה: “אנחנו בדליית אל־כרמל מהווים דוגמה ומופת. יש אצלנו ביטחון מלא לתושבים כי לאורך כל השנים האחרונות, גם בזמן שגרה, התכוננו לרגע הזה. יש אצלנו 12 מקלטים פעילים – נקיים, מסודרים ובטוחים – ומאות אנשים מגיעים אליהם. זו הפעם הראשונה בתולדות היישוב שאנחנו רואים כזו היענות. יש גם שלוש מיגוניות פעילות ועוד שתיים שנמצאות ממש עכשיו בהקמה. אצלנו לא נותנים היתרים לבניית בתים של שלוש או ארבע קומות ללא ממ”דים. כך יוצרים מוכנות”.
רפיק חלבי (צילום: אריאל בשור)
מה דעתך על רשויות מקומיות אחרות במגזר הערבי, שמצבן שונה? “אם אתה, כנבחר ציבור, אומר כל השנה ’יהיה בסדר’, מזלזל, לא בונה מערכי חירום, לא מקים מערכים לוגיסטיים – אתה לא באמת מוכן לסיטואציה מהסוג הזה, ואז זו בעיה שלך. אתה צריך להיות מוכן עם מערך מוקפד של תרחישים, פקודות ונהלים. הכל צריך להיות קיים מראש. אנחנו שנים רבות התכוננו לסיטואציה מהסוג הזה ולכן תושבי דליית אל־כרמל מוגנים מאוד”.
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"