כלי תקשורת פרוגרסיבי בשם Pink News עורר השבוע סערה ברשתות החברתיות לאחר שפרסם מאמר העוסק במיניותה של אנה פרנק. המאמר, שכותרתו היה "האם אנה פרנק הייתה לסבית או בי-סקסואלית?", טען כי "היומן שלה בהחלט מוכיח שהיא נמשכה לבנות". הפרסום של כלי התקשורת הלהט"בי עורר תגובות חריפות מצדדים ומתנגדים כאחד, שכן, פרנק הייתה בת 15 בלבד במותה.
הפרסום עורר גל של ביקורת חריפה ברשתות החברתיות. משתמש אחד זעם וכתב: "זה לא עניין של אף אחד ולהעלות השערות זה יותר ממחליא. זה חצוף. מה לעזאזל לא בסדר איתכם?" משתמש נוסף דרש: "האם תוכלו בבקשה להסיר את זה? זה מיותר ומשפיל". תגובה שלישית הוסיפה: "אתם בשום אופן לא עוזרים למטרה שלכם עם זה. זה מביך אותי".
למרות הביקורת, היו גם קולות שהגנו על המאמר והצדיקו את הדיון בנושא. חלק מהמגיבים טענו שההשערות לגיטימיות בהתחשב בכך שאנה עצמה שיתפה על רגשותיה ביומנה שפורסם לרבים. משתמש אחד שאל: "למה זה נורמלי למלא סרטי דיסני לילדים בעלילות רומנטיות וזה לא נתפס כמיני, אבל ברגע שזה לא אהבה הטרוסקסואלית זה 'מיני'?".
תגובה מעניינת נוספת חשפה כיצד נושא זה כבר עסק צעירים בעבר: "אני והחברים שלי היינו אובססיביים לבי-סקסואליות שאף אחד לא דיבר עליה של אנה פרנק בחטיבת הביניים וכל פעם שעשינו משהו הומוסקסואלי בסתר קראנו לזה 'פרנקינג'".
למעשה, יומנה של אנה פרנק אכן מכיל רמזים על רגשות רומנטיים כלפי אנשים שונים. היא הביעה רגשות אפשריים כלפי חברתה הטובה ביותר ז'קלין סנדרס-ואן מארסן, אך במקביל גם חוותה קראש על חבר בשם פיטר ואן פלס. עובדות אלו מהיומן משמשות בסיס להשערות השונות לגבי מיניותה.
כזכור, פרנק הייתה ילדה יהודיה ילידת גרמניה שהפכה לאחת הדמויות המפורסמות והנוגעות ביותר של תקופת השואה. היא נולדה לממשפחה שעברה מגרמניה הנאצית להולנד ב-1938, והתיישבה בדירה ליד כיכר מרוודה באמסטרדם. כאשר הרדיפות נגד היהודים הסלימו, משפחת פרנק נאלצה להיכנס למחבוא ב-1942.
המשפחה חיה במשך שנים בחדרים נסתרים מאחורי כוננית ספרים בבניין שבו עבד אביה, אוטו פרנק. במהלך תקופה זו כתבה אנה את יומנה המפורסם, המתעד את חוויותיה במחבוא תחת הכיבוש הנאצי של הולנד בידי היטלר. הגסטפו גילה את המשפחה ב-1944 ושלח אותם למחנות ריכוז. אנה ואחותה מרגוט הועברו מאושוויץ למחנה הריכוז ברגן-בלזן, שם מתו. אוטו היה הניצול היחיד מהשואה במשפחת פרנק.
ב-1947 פרסם אוטו פרנק את יומנה של בתו, מה שהפך למה שרבים מתארים כ"העדות הנוגעת ביותר ללב ממלחמת העולם השנייה." "יומנה של נערה צעירה" נקרא על ידי יותר מ-30 מיליון אנשים ב-70 שפות שונות, והפך לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. אנה עצמה הפכה לאייקון של התרסה שקטה נגד הנאצים ולסמל של הרוח האנושית הבלתי ניתנת לכיבוש.
אנה פרנק (צילום: באדיבות יד ושם)
חברותה של אנה עם ז'קלין סנדרס-ואן מארסן, שהוזכרה כאובייקט לרגשות רומנטיים, החלה כשהן פגשו בבית הספר היהודי באמסטרדם ב-1941 לאחר הפלישה הנאצית להולנד. החברות נמשכה במשך שנת לימודים שלמה עד שאנה נאלצה להיכנס למחבוא עם משפחתה ביולי 1942.
השתיים הבטיחו זו לזו לכתוב מכתב פרידה אם לא יוכלו עוד להיפגש, והבטחה זו קוימה כאשר אנה כתבה ביומנה ב-25 בספטמבר 1942: "אני מקווה שעד שנראה שוב זו את זו, נישאר תמיד חברות 'הכי טובות'". ז'קלין סנדרס-ואן מארסן מתה ב-13 בפברואר השנה בגיל 96. מוזיאון אנה פרנק הוציא הודעה: "בצער רב, אנו מודיעים על פטירתה של ז'קלין סנדרס-ואן מארסן ב-13 בפברואר בגיל 96. ז'קלין הייתה חברת כיתה של אנה פרנק ושיתפה את זיכרונותיה מהחברות שלהן לאורך כל חייה".
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".