יש רגעים בעולם האופנה שמסמנים סוף עידן, ויש כאלה שמסמנים תחילת מהפכה. מה שאנה ווינטור הודיעה השבוע למטה של ווג אמריקאי הוא שילוב של השניים. אחרי 37 שנים בהן היא הייתה לא רק עורכת ראשית אלא גם הפנים של המגזין הכי חשוב בעולם האופנה, ווינטור מחפשת מישהי שתמלא את התפקיד ותוביל את המהדורה האמריקאית. זה לא אומר שהיא נעלמת – אבל זה בהחלט אומר שמשהו גדול משתנה
ביום חמישי, אנה ווינטור בת ה-75 עמדה מול הצוות של ווג אמריקאי והודיעה על החלטה שתשנה את פני המגזין לעד. היא תחפש ראש תוכן עיתונאי חדש למגזין, תפקיד שיחליף את התפקיד שלה כעורכת ראשית שמילאה מאז 1988. אבל לפני שמישהו חושב שווינטור הולכת לפנסיה – היא רחוקה מזה.
ביונסה ל"ווג" (צילום: צילום מסך מתוך vogue,Kennedi Carter)
בתור מנהלת תוכן ראשית של קונדה נאסט ומנהלת עיתונאית גלובלית של ווג, ווינטור תמשיך לפקח על כל המותגים של החברה ברחבי העולם. זה כולל את Wired, Vanity Fair, GQ, AD, Condé Nast Traveler, Glamour, Bon Appetit, Tatler, World of Interiors, Allure ועוד, למעט The New Yorker שנמצא תחת פיקוחו של דיוויד רמניק.
מה שקורה כאן זה למעשה חלק מתהליך ארגוני רחב יותר שקונדה נאסט החלה לפני ארבע שנים. החברה שינתה את המבנה העיתונאי שלה, והפעם הראשונה איחדה את הצוותים העיתונאיים ברחבי העולם. כל שוק שבו קונדה נאסט פועלת יש לו ראש תוכן עיתונאי שמונהג על ידי מנהל עיתונאי גלובלי. התפקיד החדש של ווג ארה”ב הוא חלק מהעיצוב הארגוני הזה, והוא יצטרף לראשי התוכן העיתונאי של יפן, סין, הודו, טייוואן, בריטניה, צרפת, ספרד, גרמניה, איטליה והמזרח התיכון.
מהלך זה אמור לאפשר לווינטור יותר זמן לתמוך בשווקים בצורה שווה יותר, בנוסף להובלת כל הכותרים בקונדה נאסט. בארבע השנים האחרונות, התפקיד של ווינטור התרחב עם אחריות גלובלית על כל המותגים, בנוסף לעריכה היום-יומית של ווג אמריקאי.
השינוי הזה מגיע בזמן שבו ווינטור כבר לא סתם עורכת מגזין – היא מוסד. במשך כמעט ארבעה עשורים, היא הפכה את ווג לכוח מוביל בתקשורת האופנה העולמית. הקריירה שלה החלה ב-1983 כמנהלת יצירתית של המגזין, המשיכה כעורכת ראשית של ווג בריטי בין 1985 ל-1987, ואז חזרה לווג אמריקאי ב-1988.
הגיליון הראשון שלה, נובמבר 1988, שהציג את מיכאלה ברקו לובשת סוודר של כריסטיאן לקרואה וג’ינס של גס במחיר 50 דולר, יצר סערה בתקשורת לגבי מה שמשמעותה של “אופנה גבוהה”. לאורך שנות ה-90, השערים שלה הובילו את השיח סביב החפיפה בין סלבריטיז ואופנה, לפעמים תוך עוררת מחלוקת כשהלכה נגד דעה תאגידית או ציבורית.
בשנות ה-2000 וה-2010, ווינטור המשיכה לדחוף את הגבולות של תקשורת האופנה ולהתאים את הגיליונות של ווג לאירועים אקטואליים ולרגעי תרבות פופ עכשוויים. כמה מהשערים הבולטים כוללים את קירסטן דאנסט עבור הסרט מאר אנטואנט של סופיה קופולה (ספטמבר 2006), שרה ג’סיקה פרקר כקרי ברדשו (יוני 2008), מישל אובמה כגברת ראשונה (מרץ 2009), ליידי גאגא בגיליון הגדול ביותר אי פעם של 916 עמודים (ספטמבר 2012), וזנדיה כשותפת לניהול מט גאלה (מאי 2024).
אחד ההישגים הגדולים שלה היה השער של קים קרדשיאן וקניה ווסט באפריל 2014, שתוזמן לחתונה המפוארת שלהם באותו אביב. הרגע הויראלי סימן את השער הראשון שלהם במגזין, כמו גם הזוג הבין-גזעי הראשון, כוכבת הריאליטי הראשונה והראפר הראשון שהופיעו על השער.
במהלך כהונתה בווג, ווינטור גם הרחיבה את השפעתה התרבותית מעבר ליצירת שערים מיוחלים. הצוות שלה לאורך השנים כלל עורכים שהפכו לכאלה שכדאי לעקוב אחריהם בעולם התקשורת, כולל אנדרה ליאון טאלי, אדוארד אנינפול, צ’יומה נדי, לאה פיי קופר, פלאם סייקס, נעמי אליזה ואחרים.
במה שנוגע לאופנה, היא השיקה לעתים קרובות קריירות של מעצבים ויעצה למותגים שונים בנוגע לכיווני העסק והיצירה שלהם, כולל מארק ג’ייקובס, טום פורד, ג’וזף אלטוזרה, זאק פוזן ועוד. השפעתה הרחבה התרחבה גם למט גאלה, שהחלה לנהל ב-1995 והפכה אותה לאיסוף הכספים הטמטי וכוכבי הלכת שאנחנו מכירים היום.
ווינטור גם הובילה את השקת קרן האופנה CFDA/Vogue לתמיכה במעצבים מתחילים, פרויקט שהיא מובילה מאז שהתחרות החלה ב-2004.
מעבר לפרויקטים האלה, ווינטור הפכה לדמות קבועה בתרבות הפופ. נתפסת באופן נרחב כפניה של תקשורת האופנה, הבוב החתימה שלה, משקפי השמש והשרשראות אבני החן הצבעוניות הפכו לנוכחות קבועה ברחובות ניו יורק ובשורות הראשונות של שבוע האופנה – ואפילו זכו לפארודיות במספר הזדמנויות ב-Saturday Night Live.
יציאתה של ווינטור מהתפקיד מגיעה בעקבות שורה של שינויים אחרונים בקונדה נאסט. לאחרונה, סוזן קאפה התפטרה מתפקידה כראש המכירות של החברה לאופנה ויוקרה השבוע. מוקדם יותר החודש, ווינטור מינתה את מארק גידוצ’י כמנהל יצירתי של Vanity Fair, בעקבות יציאתה המפתיעה של העורכת הראשית רדיקה ג’ונס מהמגזין באפריל.
השאלה הגדולה עכשיו היא: מי תמלא את מקומה בתפקיד הכי נחשק בתקשורת? המשחקי הניחושים כבר החלו, והעולם כולו ממתין לראות מי תהיה הבאה שתוביל את ווג אמריקאי לעידן החדש. מה שבטוח הוא שמי שתזכה בתפקיד תצטרך למלא נעליים גדולות מאוד – ולשמור על המורשת שווינטור בנתה במשך כמעט ארבעה עשורים.
למרות ביטול הופעתו של הדיג'יי הישראלי סקאזי בפסטיבל המוזיקה טומורולנד, נציגות כחול לבן מרשימה ביותר נצפתה על אפם וחמתם של האירגונים הפרו פלסטינאים. שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה ואשתו הישראלית, הדוגמנית מישל גרציג, נתנו הופעה בלתי נשכחת בפסטיבל בבלגיה שם הם מבלים עוד מסוף השבוע האחרון. לפי התמונות ששיתף הזוג המפורסם ברשתות החברתיות וסרטוני הפפראצי, אפשר להכתיר אותם בקלות כמלכי הפסטיבל.
קורטואה הפתיע כשעלה לבמה המרכזית לצד ההרכב האלקטרוני 3 Are Legend (סטיב אאוקי, דימיטרי וגאס ולייק מייק), ופיזר עוגות לקהל כמו כוכב טכנו לכל דבר. מי שגנבה את ההצגה מהצד, תרתי משמע, הייתה השגרירה הישראלית שלנו שלבשה אאוטפיט חושפני ומנצנץ בגווני שחור, חיתוכים נועזים ולוק של כוכבת אמיתית. מישל סובבה אחריה ראשים בלי מאמץ וכל מי שהיה בסביבה הרים מבט.
זאת לא הפעם הראשונה שלהם בפסטיבל המוזיקה הבלגי והשנה השניים נראו צמודים מתמיד מאחורי הקלעים, שותים, רוקדים, ונהנים כמו זוג בירח דבש רגע לפני שקורטואה חוזר לאימונים בריאל מדריד ופותח עונה חדשה במדי הבלאנקוס. עם אנרגיות כאלה, אין ספק שהוא חוזר מוכן. והיא? ממשיכה לייצג אותנו בגאווה גדולה בכל מקום בעולם ולכבוש לבבות.
עם עלייתם של דוגמני ודוגמניות הבינה המלאכותית, הולכת ומיטשטשת גם ההבנה שלנו לגבי מה אמיתי ומה מבוים. האלגוריתמים משתפרים, התמונות הופכות מושלמות יותר, והפער בין דמות בדיונית לבין אישה בשר ודם כמעט ונעלם – לפחות בעין בלתי מזוינת.
מה שפעם היה טריק גרפי משעשע הפך היום לכלי שיווקי חזק, לעיתים אפילו מטעה. כשמשפיענית לא באמת קיימת – למי בדיוק אנחנו מגיבים? ולמה אנחנו נמשכים? חלק מהמשתמשים כלל לא יודעים שמדובר בדמות מלאכותית, אחרים בוחרים להתעלם כי "אם זה נראה אמיתי, זה מספיק טוב".
הבעיה מתחילה כשדמויות כאלה לא רק מוכרות מוצרים, אלא גם מכתיבות אידאלים של יופי, מגדר והתנהגות. הן תמיד זוהרות, תמיד זמינות, תמיד מחייכות – ומבלי שהתכוונו, הן מייצרות מודל בלתי אפשרי שגם הדוגמניות האנושיות הכי חרוצות לא יכולות לעמוד בו.
בסופו של דבר, אין תחליף לאותנטיות ולפגמים האנושיים שמרכיבים אותה. אולי בעתיד נצליח לזהות בקלות מה נוצר על ידי אדם ומה על ידי מכונה. עד אז, כדאי שנזכור: גם בעולם של פיקסלים מושלמים, אנושיות היא עדיין הפילטר הכי חזק שיש.