כשנשיא לבנון קורא בפומבי לחיזבאללה להתפרק מנשקו ומזכ"ל הארגון דוחה זאת מייד, מדינת הארזים נמצאת במשבר זהות חסר תקדים. לדברי פרופ' אמציה ברעם, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, מדובר ב"עימות פוליטי חמור והצדדים תקועים כל אחד בעמדה שלו, ולא קורה שום דבר".

המתח הפנימי בלבנון משקף פער דמוגרפי ופוליטי עמוק. לדברי ברעם, "לפחות 70 אחוז מאוכלוסיית לבנון תומכים בדרישה שחיזבאללה יתפרק מנשקו. אם תהייה הצבעה בפרלמנט יש לכך רוב. כבר עתה רוב שרי הממשלה וראש הממשלה והנשיא דורשים זאת. אפילו חלק מהאוכלוסייה השיעית היום תומך בזה שחיזבאללה יתפרק מהנשק", אך עדיין "רוב השיעים לא מסכימים להתפרק מהנשק. מזה כעשרים וחמש שנים העדה הזו, שאיננה רוב, היא השולטת בלבנון, והם חוששים שעם אבדן הנשק הם יאבדו את הבכורה".

המתח הזה מוביל למצב פרדוקסלי: רוב ברור של האוכלוסייה מעוניין בפירוק נשק חיזבאללה, אך הארגון עצמו מסרב, וזהו "הארגון החמוש החזק ביותר בלבנון, יותר חזק מהצבא". המסקנה של ברעם היא "זה לא מצב שיכול להימשך הרבה זמן". הפתרון, לדעת המומחה, מצוי בגישה דיפלומטית רב-שכבתית.

ישראל לבדה "יכולה לשמור לזמן-מה על חיזבאללה במצב של חולשה, ואת זה אנחנו עושים, אבל לא יותר מזה. למרות חולשתם, הם עדיין חזקים מכדי שאפשר יהיה להכריח אותם להתפרק מהנשק. ישראל בעניין הזה צריכה בעלי ברית חזקים מאוד".

כאן נכנסת הביקורת הדיפלומטית של ברעם. "הצרפתים צריכים לתרום את החלק שלהם, ועד עכשיו לא תרמו שום דבר". לדבריו, יש צורך במערכת שכוללת את "הצרפתים, האמריקאים, אני חושב על גרמנים גם כן, ואת הסעודים והאמירויות". המטרה: להודיע ללבנון באופן ברור: "הגעתם לצומת T, כלומר, אתם לא יכולים להמשיך ישר בדרך שהמשכתם עד עכשיו. או שאתם פונים ימינה, לשלום ושיקום, או שמאלה, להעמקת המשבר הכלכלי ואולי לחידוש המלחמה".

הכיוון שברעם מציע מבוסס על מדיניות של "שוט וגזר". הגזר הוא כלכלי: "יש אפשרות לשקם את הכלכלה, שהיא בהתפוררות. הסכומים שהמערב והמיפרציות יכולים להשקיע בשיקום יכולים להקפיץ מחדש את הכלכלה, וצריך יהייה להבטיח שגם החלקים השיעיים של המדינה יזכו לשיקום ופיתוח. זהו הגזר".

השוט הוא ישראלי והוא מצליף כבר כעת – "כל הפעולות הצבאיות נגד הפרת הסכם הפסקת האש על ידי חיזבאללה הן השוט. ישראל יכולה להתחייב שאם חיזבאללה יתפרק מנשקו פעולות אלה תיפסקנה, וישראל גם תפנה את חמש הנקודות בדרום לבנון שבהן היא עדיין מחזיקה".

ברגע שחיזבאללה מתפרק מנשקו, מעבר להידוק הפיקוח אין סיבה לישראל להמשיך בפעילות הצבאית שלה בתוך לבנון". כדי להאיץ את התפרקות חיזבאללה מהנשק "ישראל יכולה גם לאיים שאם ארגון הטרור לא יתפרק מנשקו, היא תסלים את פעולותיה הצבאיות. זה יפעיל לחץ גדול על המערכת הלבנונית. כך יהייה הגזר הכלכלי מלווה בשוט משמעותי מאד".

עם זאת, ברעם מציין מגבלה מהותית ביכולת הישראלית להגביר את הלחץ: "כרגע אין לישראל אפשרות לאיים בהסלמה. איום כזה של הגברת המעורבות הצבאית בלבנון, הוא לא אמין". הסיבה פשוטה: "אנו תקועים בעזה ולא מצליחים להשתחרר משם".

הקשר בין החזיתות, בניתוח של ברעם, משמעותו ש"רק אם ישראל משחררת את עצמה מהזפת הזאת, מהדבק הזה, שמדביק אותנו בתוך עזה ומשתק אותנו", אזי "ישראל תוכל באופן אמין לאיים על לבנון בהסלמה. יהיה בכך היגיון, מפני שהסיכון לישראל מחיזבאללה הוא פי כמה יותר גדול מאשר הסיכון מחמאס".

ברעם מציין גם גורם נוסף שעלול להשפיע על התפתחויות: מפלגת אמל. "אמל הם גם יריבים וגם בעלי ברית של חיזבאללה. כרגע הם יותר בעלי ברית מאשר יריבים", אך "כרגע גם אמל מבינים שחיזבאללה בחולשה". לדעת ברעם "יש סיכוי שכשיגברו הלחצים על המערכת הלבנונית, גם האיום וגם הפיתוי הכלכלי יופיעו, אמל ינטשו את בעלי בריתם. אמל תמיד היו יותר קשורים ללבנון, בשעה שחיזבאללה נקשר בעיקר לאיראן".

במבט לטהרן, ברעם מזהה הזדמנות: "יש עימות פנימי גדול היום בטהראן בין קיצוניים לפרגמטים שלא כאן המקום להרחיב עליו. המנהיג העליון חאמינאי והנשיא פזשכיאן יותר קרובים לפרגמטיים".

מסקנה הסופית של ברעם זהירה אך לא חסרת תקווה: "ימיו של הגנראל סולימאני המיתולוגי חלפו-עברו. אם יגברו הלחצים אני רואה 50% סיכוי שהמנהיג העליון והממשלה של הנשיא יאפשרו לחיזבאללה לקבל החלטה עצמאית, אפילו להתפרק מנשקו ולהפוך למפלגה פוליטית גדולה".

במציאות זו, "הם עדיין יהיו חזקים בפרלמנט, אך זה יהיה שינוי מהותי בנוף הלבנוני והאזורי." הדרך לשינוי דורשת, לדברי ברעם, "מעורבות משמעותית של המעצמות ושל המפרציות בתחום הכספי-כלכלי-שיקומי והדיפלומטי ונכונות של ישראל להקפיא את הפעילות הצבאית בתוך לבנון לאחר פרוק הנשק. כאמור, אפשרי גם איום בהסלמה אם לא יבוא פרוק הנשק, אך האיום חייב להיות אמין".

גורם נוסף היא סוריה: "צריך לחתור לתאום ביטחוני עם דמשק שיענה על שלוש בעיות: ביטחון לדרוזים, ביטחון באזור הגבול על הגולן, ושיתוף פעולה נגד חיזבאללה. זה יגביר את הלחץ. רק שילוב של לחץ דיפלומטי, תמריץ כלכלי ואיום צבאי אמין יכול להוציא את לבנון מהמשבר בו היא נמצאת ולפנות לכיוון של יציבות".

"הזמן להפעלת-לחצים", אומר ברעם, "הוא עכשיו ובשבועות הקרובים, אבל אם זה לא יקרה, יש עוד נקודת-יציאה: במאי הולכת לבנון לבחירות כלליות. בגלל הסבל שגרם ללבנון חיזבאללה יוכה, אם כי יישאר כח פוליטי ובעיקר צבאי  משמעותי. בכל זאת , זו תהייה שוב הזדמנות להביא לפרוקו מנשקו".