אמו של אלון אהל: "לפעמים יש תחושה שהמדינה שוכחת"

לדבריה, אלון היה אמור להשתחרר ב-8 במרץ, בשלב ב' של העסקה הקודמת, שמעולם לא מומשה. באפריל, המשפחה הציגה מתווה משלה להצלת חיי החטופים, במסגרתו הפצועים יפונו לבתי-חולים במדינות המפרץ או באירופה, ובתמורה יחודש הסיוע הרפואי וההומניטרי לעזה, ובשלב השלישי, אחרי 72 יום, החטופים ישובו לישראל במסגרת עסקה כוללת. "אלון לא קיבל טיפול רפואי מבוקר, אף רופא לא ראה אותו מהיום שהוא נחטף. זה לא מתקבל על הדעת. כל הזמן מדברים על סיוע הומניטרי לעזה. מה עם סיוע הומניטרי לחטופים? איך זה לא בא ביחד? איך זה לא כתנאי? "הצלב האדום עד היום לא ראה את אלון. הצלב האדום, שנועד לבוא ולתת מענה במצבים כאלה, לא מצליח להיכנס ולראות חטופים. אז מה קורה פה?", היא אומרת, ומסבירה שהמתווה ההומניטרי היה ניסיון משפחתי יצירתי לפרוץ את הקיפאון.

"הצגנו את זה בכל מיני מקומות, בארץ, בעולם, מול האמריקאים והגרמנים והסרבים. אנחנו חושבים בצורה יצירתית כל הזמן. מה עוד אפשר לעשות? איך אפשר לעזור? ומבחינתנו, בגלל שאלון פצוע, ואין הרבה פצועים בשבי, אנחנו רוצים לדאוג שהפצועים יקבלו את המענה שהם צריכים. אלון צריך לקבל טיפול רפואי אמיתי. אז, אוקיי, אין תנאים בעזה – אז תוציאו אותם מעזה כאסירים, תשימו אותם באיזשהו בית-חולים מחוץ לעזה, לקבל טיפול רפואי כאסירים – וברגע שתיחתם עסקה, הם יחזרו הביתה".