אמון הציבור בסכנה: ועדת הבחירות המרכזית תחת איום פוליטי

במסיבת העיתונאים האחרונה, כשנשאל ראש הממשלה בנימין נתניהו האם הוא מתכוון ללכת לבחירות במועד המקורי, הוא סירב להשיב על כך והתחמק מהשאלה. תשובתו, שהותירה פתח לפרשנות, ממחישה עד כמה השאלה על מועד הבחירות שוב הופכת אקטואלית, והופכת את השאלה על אמון הציבור בתהליך הבחירות לא רק רלוונטית, אלא דחופה.

הדמוקרטיה הישראלית מתקיימת על שני עמודי תווך: משילות אפקטיבית ולכידות חברתית. האחד מאפשר לרשויות השלטון להפעיל כוח ולבצע מדיניות, והשני מבטיח שהציבור כולו, על גווניו הרבים, יכיר בלגיטימיות של ההכרעות ויקבל את כללי המשחק וההכרעה בבחירות. בלי משילות, אין תכלית לשלטון. בלי לכידות, אין לו קיום.

זו הסיבה שמוסדות מדינת ישראל, ובעיקר מוסדות הביקורת והאיזון, חייבים להיות ממלכתיים, יציבים, ולא מזוהים פוליטית. יותר מכך, יציבות המוסדות היא קריטית למדינה. הדמוקרטיה מתקיימת לא רק ביום הבחירות בקלפי, אלא באמון הציבור הרציף שהליך הבחירות עצמו אכן היה הוגן ושוויוני. שופט הוא שופט, לא שליח מפלגתי.

כל זה מביא אותנו למתווה של שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער. מעבר לסכנות שעלו בנוגע לשלטון החוק ולהפרדת הרשויות, יש כאן איום חמור בהרבה, איום על אמון הציבור בלב ליבה של הדמוקרטיה: ועדת הבחירות המרכזית.