איתמר בן גביר ומירי רגב מנסים לשבש חקירה? זו רק ההתחלה

המוזר והעצוב בכל הסיפור הזה אינו העובדה שייתכן ששרת התחבורה והשר לביטחון לאומי מנהלים כאן שיח שכולו קומבינה, דיאלוג שמעלה חשד לעבירה פלילית עוד לפני שנחקרו פרשות אחרות שבהן מעורבים השניים (כל אחד ואחת מהן לחוד), אפילו לא העובדה שעכשיו ברור יותר הקצף שיוצא משפתותיהם עת הם מנגחים את הפרקליטות או את היועצת המשפטית לממשלה. מה שעצוב פה הוא שכל הרחש-בחש הזה בא במקום עשייה.

נתחיל ברגב: בכל העולם (כלומר, במדינות שהן קבוצת ההתייחסות של ישראל) יש ירידה במספר הנספים בתאונות דרכים, גם בארצות שבהן לא פחת מספרן. למה? כי כלי הרכב שלנו הפכו בטוחים יותר. חגורות בטיחות הן כבר מזמן אמצעי אלמנטרי, כך גם כריות אוויר, אבל בשנים האחרונות נוספו על כל אלה מערכות שמשפרות בלימה, מתריעות מפני סכנה, מעוררות נהגים רדומים ועוד.

כלי הרכב בישראל אינם שונים במהותם מאלה שבהם נוהגים ברוב מדינות העולם המתקדמות – ובכל זאת, בישראל מחיר הדמים רק עולה. זה לא שרגב, שמשרדה עונה לשם המחייב "משרד התחבורה והבטיחות בדרכים", לא נלחמת בתאונות הדרכים, זה פשוט שהשיטות שלה לא עובדות.

מהן אותן שיטות? ובכן, למעט "שיטת הרמזור" שנחשפה בתחקיר של רביב דרוקר, יש לה עוד כלים בארגז: למשל השעיה של פרויקטים בתחום התחבורה הציבורית, אולי כדי לבדוק אם ניתן למנות איזה מקורב לג'וב מתגמל. למשל נסיעות תכופות ברחבי העולם כדי "ללמוד את הנושא" או כדי לחתום על הסכמים שבינם ובין רווחת אזרחי ישראל אין דבר וחצי דבר. מרוקו והמלדיביים הם רק שתי דוגמאות ליעדים חביבים עליה במיוחד.

ומאחר שכל זה לא מנע אפילו תאונה אחת בכבישי ישראל, הגדילה השרה לעשות ופיטרה את דובר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים שחשף את העלייה במספר ההרוגים – ממש נשק יום הדין!

הדברים נכתבים בנימה סרקסטית, אבל הנושא אינו מצחיק כלל: מאחורי כל מי שנספה בכבישים יש סיפור חיים, יש משפחה, יש הורים, בני זוג וילדים, יש אחים ואחיות, יש אנשים שחייהם השתנו לנצח שלא יכולים למצוא אפילו את מעט הנחמה שיכולות משפחות חללי צה"ל למצוא בנפילת ילדיהם על משמר העם והמדינה, שלא לדבר על תמיכה, ליווי ושיקום.

במילים אחרות: חטאה הגדול של רגב אינו בכך שהיא מנסה, לפחות כך נראה, לשבש חקירה שמתנהלת נגדה, אלא בכך שהיא זורעת מוות, שכול ויגון בכבישים. נכון, היא לא מתנגשת חזיתית באף אחד (אלא כמטאפורה), אבל חוסר המעש שלה, בין אם הוא נובע מחוסר מסוגלות או מחוסר רצון, הורג אותנו.