איתמר בן גביר, אזרחי ישראל שואלים: איפה המשילות שהבטחת?

וכשהעבריינים, אלה שפעם היו באים עם סכין או לום, עוברים לנשק חם, מה הפלא שעבירות הרכוש חוגגות? מישהו הגיש לאחרונה תלונה במשטרה על גניבה או פריצה וציפה לקבל משהו שיהיה יותר מאישור עבור חברת הביטוח? מישהו שנגנב רכבו קיבל הודעה שהרכב נמצא "בריא ושלם".

כלומר יש כאלה, אבל הם היוצאים מן הכלל שאינם מעידים עליו. הם טובים למחלקת יחסי הציבור של המשטרה, שמהדהדת אותם למרחקים, אבל בכך רק מדגישה את מצוקתם של האזרחים, שתכניות תחקירים כמו של אדווה דדון או חיים אתגר, הפכו לכתובת יעילה הרבה יותר לתלונותיהם, מאשר משטרת ישראל.

פעם הם טיפלו רק בנוכלים ומתחזים, אבל לפני כשבועיים ניסתה דדון לפענח תיק רצח (או לפחות הריגה) שמשטרת ישראל הרימה מולו ידיים. לאין הגענו?

בן גביר הוא רק סימפטום. יש שרים שאולי פחות פסולים ממנו מבחינה מוסרית, כלומר לא נגועים בגזענות חשוכה, אבל לא יעילים הרבה יותר מהשר שהחרדה הכי גדולה שלו, כמו שנחשף רק אתמול, היא שהמפכ"ל שמינה לפקד על משטרת ישראל, יגיד משהו נחרץ שעלול להתפרש כציות לחוק. מטורף.

"פרובוקציה" קבע הפרובקטור (לפחות בזה הוא מבין) והיסה את המפכ"ל. אוי לעיניים שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות.

ושבן גביר עושה סביב שולחן הממשלה כבשלו: מתרברב בסיכול עסקאות חטופים, מתפטר וחוזר, מה יגידו האחרים? גם הם רוצים לא לעשות כלום בתחום עיסוקם, אבל לצייץ כל היום לבייס. להבטיח ולא לקיים, לברבר בלי להבין, לקשקש בלי לתת דין וחשבון.

פעם חשבנו שבן גביר הוא רק כתם מוסרי לממשלת ישראל ולעם ישראל, אבל בכל יום שבו הפשע משתולל ומשילות עין, הופכת ליצנותו, זאת שפעם התקבלה בחיקוי נלעג ובקריאות "קידיס" באולפן "ארץ נהדרת" לסכנה לציבור, אותו ציבור שבסך הכל רצה קצת משילות. לא מאמינים? תשאלו בנגב ובגליל.