תחרות האירוויזיון 2025 בבאזל כבר בעיצומה, והתקשורת העולמית, כרגיל, מרכזת את תשומת ליבה על ישראל ועל נציגתנו יובל רפאל, שתופיע בחצי הגמר השני ביום חמישי עם השיר "יום חדש יעלה". סיקור השתתפותה בתחרות חושף את האופן המורכב שבו התקשורת הזרה מתמודדת עם סיפורה הלא קונבנציולי.
כלי תקשורת מערביים, כדוגמת ה-BBC, מציגים את יובל באופן דואלי: מחד, כקורבן וניצולת טרור שסיפורה מזעזע, ומאידך, כדמות שנויה במחלוקת על רקע המתיחות הפוליטית. אחת מרשתות התקשורת, למשל, הרחיבה בתיאור הטראומה שחוותה, אך במקביל הדגיש את "הסערה העצומה" סביב השתתפות ישראל כמדינה בתחרות.
יובל רפאל (צילום: רויטרס)
התקשורת הבריטית מרבה לציין את יובל כ"ניצולת הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה" – ניסוח שמעורר דיון בעצמו על אופן הצגת האירועים. בכתבות רבות, סיפורה האישי המזעזע מוצג במקביל לדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיוצר הקשר פוליטי מורכב לזמרת הצעירה.
בסיקור הבינלאומי, סיפור הישרדותה של יובל במתקפת השבעה באוקטובר הפך לנרטיב המרכזי – לעיתים אף יותר מיכולותיה המוזיקליות. הגופים השונים מפרטים בהרחבה כיצד התחבאה במקלט, איך שרדה על ידי העמדת פני מתה בהתאם לעצת אביה, וכיצד גררה גופות מעליה כדי להגן על עצמה.
התיאורים הגרפיים של שמונה השעות שבהן המחבלים חזרו 19 פעמים לירות ולהשליך רימונים, מציגים אותה כסמל של חוסן אנושי. רשתות חדשות מדגישות שהיא אחת מ-11 ניצולים בלבד מתוך כ-50 איש שהיו במקלט, שכדבריה "הפך לקבר לכמעט 40 נשמות".
כלי תקשורת בינלאומיים משווים באופן עקבי בין יובל לבין קודמתה, עדן גולן, שסבלה מ"קמפיין רעיל של התעללות והפחדה" באירוויזיון 2024. התקשורת מציינת שעדן קיבלה איומי מוות רבים, נדחתה על ידי מתחרות אחרות, ונתקלה בהפגנות המוניות כנגד השתתפותה.
ההתייחסות ליובל מדגישה את "ציפייתה" לקריאות בוז, כאילו זוהי תגובה בלתי נמנעת. העיתונות האירופית מציינת לעיתים קרובות את היותה "מוכנה" לעוינות, עם דיווחים על תרגולים מיוחדים שערכה עם רעשי רקע להכנה לקראת הסחות דעת מהקהל.
יובל רפאל (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
התקשורת הזרה מצטטת את אמירותיה של יובל בפריזמה פוליטית. כשהיא אומרת "אני אוהבת את המדינה שלי ואת עם ישראל", הדבר מוצג לא רק כהצהרת זהות אישית אלא כעמדה פוליטית במסגרת הסכסוך. משפטים כמו "ניתנה לי הזדמנות נוספת בחיים, אז זו חובתי לא לפחד ולהפיץ את האור" מתפרשים דרך עדשות של פטריוטיות ישראלית.
הסלוגן של האירוויזיון, "מאוחדים על ידי מוזיקה", ותקוותה של יובל להחזיר את משמעותו, מוצגים כאמירה על הקיטוב הפוליטי בתחרות. כשהיא מצטטת את שירה "כולם בוכים, אל תבכו לבד", התקשורת המערבית מציגה זאת כקריאה אוניברסלית לסולידריות שעומדת בניגוד למציאות הפוליטית המתוחה.
בכלי תקשורת נוספים, בולטת התייחסות לעובדה שקריירת השירה של יובל החלה רק לאחר השבת השחורה, כשהשתתפה וזכתה בתוכנית "הכוכב הבא". הנרטיב מציג את המוזיקה ככלי להתמודדות עם הטראומה והאובדן, וכמנוף להפיכתה לייצוג לאומי.
התקשורת הבינלאומית מציירת תמונה מורכבת של יובל רפאל: ניצולת טרור, אומנית צעירה, ודמות לאומית שנויה במחלוקת. סיפורה האישי המזעזע והשתתפותה באירוויזיון משמשים כמיקרוקוסמוס לדיון רחב יותר על הסכסוך במזרח התיכון, כשהבמה המוזיקלית הופכת במידה רבה לזירה פוליטית עבור התקשורת העולמית.
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.