מדינת ישראל חייבת להתחיל להילחם הסברתית. עדיף גם שהממשלה תגבש מדיניות הסברה לישראל, דבר שלא קיים, לדעתי – בצורה מכוונת. האירוויזיון המחיש את חשיבות ההסברה, והפער העצום בין תוצאות השופטים להצבעת הציבור באירופה הוא עדות לכישלון ההסברה הישראלית, או בעצם לעובדה שאין שום מדיניות הסברה ישראלית בעולם.
הציבור באירופה, כנראה לא נרתע מישראל גם אחרי מחדל אוקטובר. ויותר מזה: הציבור שם הצביע עבור שיר של יובל רפאל, נציגת ישראל, גם בזמן שכל שגרירי ותומכי חמאס שמסתובבים וצורחים "free free Palestine" או "from the River to the sea Palestine will be free". הם לא התרשמו מזה – ונתנו ליובל רפאל ולישראל את המקום הראשון בהצבעות הקהל.
את זה בדיוק מפספסת בענק מדיניות ההסברה הכושלת של הממשלה, שנובעת בעיקר מקונספציה שגויה על שנאת ישראל בציבור האירופי וש"אין מה לעשות נגד זה", מהעדר אסטרטגיה, מדיניות של הסתכלות לטווח קצר, התמקדות בהסברה בעיקר כלפי אזרחי ישראל המשוכנעים (קל יותר להרים קמפיין עם מישהו שמניף דגל ישראל, זוכרים את הקמפיין ההוא?) ובעיקר העדפה של אנשים נוחים, חסרי הבנה בהסברה – על פני אנשים מקצועיים.
אירוויזיון 2025 (צילום: רויטרס)
בהיעדר מדיניות הסברה ישראלית, ובהיעדר הסברה ישראלית – מה שקורה בעולם אחרי מחדל אוקטובר – זו הכחשה שזהה להכחשת השואה אבל בזמן אמת. לאור התוצאות הללו, ואי-הפסילה האוטומטית של ישראל – אנחנו חייבים סוף סוף להסיר כפפות ולהראות לעולם את זוועות חמאס. ישראל הייתה חייבת לשדר את סרטי האימה של הטבח, האונס והרצח ברשתות החברתיות.
אגב, רוב הציבור מעדיף את רשת טלגרם כאמצעי צריכת המידע המשמעותי שלו. כדאי שיבינו את זה בממשלה (ולא רק לטובת סרטוני ההסברה הפוליטיים שלהם בתוך ישראל). זוכרים וזוכרות – שאפילו את סרטון החטיפה המזעזע והמטלטל של החיילות שלנו, שרי הממשלה לא הסכימו להקרין בישיבת הממשלה שלנו, של ישראל. אם זה לא נעים ולא נוח לנו להיחשף לאמת הקשה ולזוועות, נראה לכם הגיוני שבעולם יבינו מה קרה שם?
את התעמולה האנטישמית של חמאס והחלאות שתומכים בהם – אפשר לנצח רק עם עובדות ויזואליות. רק עם המציאות האיומה לפרצוף של העולם. מעבר לזה, חובה ליצור מהלך הסברתי גם בכדי לחזק את הממשלות של ארה"ב, גרמניה, בריטניה ומדינות המערב – מול הציבור שלהן, שמוסת עם תעמולה שקרית ואנטישמית, ושמורכב גם בחלקו מפלסטינים וממוסלמים פרו-חמאס.
אירוויזיון 2025 (צילום: רויטרס)
השתיקה ההסברתית של ממשלת ישראל למול ההפגנות האלה, היא שתיקה רועמת ומסוכנת, שגורמת להיסוסים גם בקרב משקיעים זרים: הן בשאלת יציבות האזור בישראל והן בשאלת צדקת הדרך של ישראל. בכדי לשפר את מצבנו ההסברתי בעולם – חובה לבצע מייד 3 פעולות דחופות בכדי להתמודד עם הטענות נגדנו. לשחרר מייד את כל החומרים הקשים לרשתות החברתיות. בכדי לחסל את ההכחשה של הטבח, האונס והרצח. לשחרר לעולם את האמת הקשה והמזעזעת.
להקים מייד חמ"ל הסברה עם כל משרדי הפרסום בישראל, ולתת להם כל חומר שהם צריכים בכדי שירכזו מאמץ ויכינו מסע הסברה, קמפיין, מאסיבי בינלאומי מקצועי ולא ממשלתי ברשתות החברתיות.
בזירת המשקיעים הזרים – חובה להקים מיד חמ"ל ESG ממשלתי, לבצע ניהול סיכונים כלכלי של המצב ולהתחיל להסביר את עמדת ישראל לחברות השקעה, חברות ייעוץ ומשקיעים מוסדיים בעולם. יש בישראל כל כך הרבה משרדי פרסום מקצועיים, יצירתיים, איכותיים ובעיקר ציוניים – שאכפת להם מאוד מהמדינה שלהם וגם ממצבה בעולם.
יובל רפאל בביצוע באירוויזיון (צילום: רויטרס)
המשרדים הללו התגייסו מאז מחדל אוקטובר בהתנדבות וסייעו למדינה במאבק ההסברה של כולנו בעולם. חובה לתת להם את הכלים להמשיך ולאפשר להם ולעודד אותם לפעול בהתנדבות. זה המילואים שלהם. תעשו כבר. אל תבכו שהעולם נגדנו – תתחילו להילחם הסברתית. עדיף גם שתהיה מדיניות הסברה לישראל, דבר שלא קיים בצורה מכוונת.
אורן הלמן היה מנכ״ל לשכת העיתונות הממשלתית וסמנכ"ל שירות, שיווק ורגולציה בחברת החשמל
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.