לכבוד שבוע אירוויזיון 2025, שהתחיל ביום ראשון על השטיח הטורקיז ויימשך היום (שלישי) עם חצי הגמר הראשון, אפשר לעצור רגע את שמיעת השירים (הדי בינוניים) של השנה, ולעבור לפלייליסט מרגש הרבה יותר – השירים שישראל שלחה בעצמה לתחרות במרוצת השנים.
דירוג שירי אירוויזיון הוא אף פעם לא משימה קלה – הטרנדים השתנו, שיטת הניקוד הייתה אחרת, אם הולכים מספיק אחורה גם יש תזמורת ליווי – ולכן אנסה להיות כמה שיותר אובייקטיבית עם כמה קריטריונים: הביצוע הקולי, כוראוגרפיה (אם יש) והאפקט החזותי של ההופעה, המקום שלו בתודעה שלנו ואם הוא יכול להיחשב על-זמני.
10. חי – עפרה חזה (1983, מינכן)
אחרי שני הניצחונות העוקבים של ישראל בסוף העשור שקדם לכן, ושנה אחרי שאבי טולדנו כבש את הבמה עם שיר איקוני משלו, הגיעה עפרה חזה בתלבושת לבנה פשוטה ומלווה ב-5 רקדנים לבושים בצהוב שגם ליוו אותה בשירה.
אין ספק שיש משהו מיוחד בלשיר "עם ישראל חי" במינכן, 11 שנים אחרי טבח הספורטאים הישראליים באולימפיאדה. מהרגע שעפרה חזה התחילה לשיר היה ברור שהקול הצלול שלה יסחף את התחרות – והיא סיימה בדיוק כמו אבי טולדנו במקום השני, בהפרש של 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון.
9. Golden Boy – נדב גדג' (2015, וינה)
נדב גדג' הוא בלי ספק ילד הזהב של ישראל – בגיל 16 בלבד הוא עלה על אחת הבמות הגדולות ביותר בעולם, ונתן ביצוע מלא אנרגיה לשיר שמציג נפלא את המהות הישראלית. אחרי האירוויזיון בשנת 1989, שבו השתתפו שני ילדים בני 11 ו-12, הוחלט שמגבלת הגיל לתחרות תהיה 16 ביום ביצוע הגמר – וזה התאים בדיוק לנדב שלנו.
עם חליפה, נעליים זהובות ורק שלושה רקדנים במקום חמישה כרגיל, הוא סיים במקום התשיעי המכובד, והביא שוב לקדמת הבמה את האנרגיה הים-תיכונית שהתחרות הזאת צריכה.
8. Toy – נטע ברזילי (2018, ליסבון)
אחרי רצף של ביצועים בינוניים בתחרות, הגיעה נקודת הזמן של 20 שנים מאז הזכייה האחרונה של ישראל באירוויזיון. למודי ניסיון, אנשים רבים קבעו עוד לפני ששמעו את השיר שישראל שולחת – "ישראל תביא שוב את התחרות הביתה". ואכן כך קרה – עם שמלה ורודה, לופר (שבסוף החרימו) וקול עוצמתי, נטע ברזילי נכנסה לתודעה של כל העולם עם אחד השירים הכי קליטים בתחרות כולה.
אזכור של כבוד – Switch Song (2019, תל אביב)
באירוויזיון 2019 בתל אביב, מייד לאחר הזכייה של נטע, השיר הישראלי של קובי מרימי היה חמוד – אבל לא מספיק בשביל לקבל יותר מ-35 נקודות בגמר (שהיו שוות למקום 23 מתוך 26). עם זאת, אחד מרגעי השיא של התחרות כולה היה Switch Song – אינטרוול של 11 דקות שבהן אסי עזר הורה למשתתפי עבר לבצע שירים מוכרים של משתתפים אחרים.
זכינו לראות את קונצ'יטה (הזוכה מאוסטריה, 2014) שרה את Heroes, את מונס (הזוכה משוודיה, 2015) שר את Fuego, את אלני פוריירה (מקום שני לנטע ב-2018) שרה את Dancing Lasha Tumbai, ואת ורקה סרדוצ'קה נותנת גרסה אוקראינית במיוחד ל-Toy. כולם אוחדו בסוף על ידי המלכה גלי עטרי לביצוע מהמם של הללויה.
7. הללויה – חלב ודבש וגלי עטרי (1979, ירושלים)
אם כבר הללויה, אז ברור שהשיר המנצח השני שלנו יופיע כאן – זהו השיר היחיד שיש בו שימוש כלשהו בנושא דתי (הודיה לאלוהים) שגם ניצח בתחרות. ברור ששיר עם תיאור כזה יגיע מישראל. היו בו תלבושות פשוטות, תנועה קלה על הבמה אבל הכי חשוב – קולות יפים וביצוע הרמוני ובלתי נשכח.
לא להתבלבל כמובן עם Hard Rock Hallelujah, השיר שהביא את הזכייה הראשונה (ובינתיים היחידה) של פינלנד בשנת 2006, ונכנס לרשימת 10 השירים הכי טובים של האירוויזיון כולו עבור אנשים רבים.
6. כאן – אורנה ומשה דץ (1991, רומא)
לפעמים הפגנת פטריוטיות בשיר עצמו היא דרך טובה לקבל נקודות מהקהל ולהישאר בתודעה, כמו שכבר ראינו עם עפרה חזה ב-1983. עוד שיר מצוין שכולל תלבושות וכוראוגרפיה פשוטות אך יעילות, משולבות עם ביצוע קולי מעולה של אורנה ומשה דץ. רובכם גם יודעים את כל המילים כמעט, מה שאומר שהוא שיר שעמד במבחן הזמן וגם ימשיך לעשות זאת למשך שנים רבות, גם אם דץ ודצה הפרידו כוחות.
אזכור של כבוד – Feker Libi – עדן אלנה (2020, רוטרדאם)
יש שיגידו שהשיר של עדן אלנה שהיה אמור לייצג אותנו בתחרות המבוטלת של 2020 היה מחזיר את הבמה לישראל 18 שנה "מוקדם מדי", ואנחנו לא נדע לעולם אם זה אכן המצב – ולא נותר אלא להסכים. כל האומנים נדרשו להביא שיר חדש לתחרות ב-2021, שהייתה בלי ספק אחת החזקות ביותר בהיסטוריית האירוויזיון, והשיר Set Me Free הגיע למקום ה-17. חשוב גם לציין ש-Feker Libi הביא לראשונה את השפה האמהרית לבמת האירוויזיון.
5. Unicorn – נועה קירל (2023, ליברפול)
כיף לחזור שוב לימים שבהם העולם לא התבייש לאהוב את ישראל באירוויזיון – והפעם נועה קירל, שהחליטה להפוך לסנסציה עולמית ובצדק. מי שאומר שהוא לא התרגש קצת כששמע את הקהל מריע אחרי השאלה "you wanna see me dance?" – לא מאמינה לכם.
היא סיימה במקום השלישי בסך הכול עם הגעה למקום שני מהשופטים – אם כי בפער עצום מלורין – שהחליטו בשנה הזאת להפיל את חביב הקהל קארייה מפינלנד – שזכה במקום הראשון בהצבעות הקהל בפער מכובד – כדי להבטיח זכייה שוודית. השנה הזו הייתה די חזקה באופן כללי, אבל נועה חזקה יותר.
4. Hurricane – עדן גולן (2024, מאלמו)
אם נשים לרגע את המשמעות הרגשית של השיר בצד – ויש לשיר הזה משמעות רגשית כל כך חשובה ומכובדת – השיר שלנו לאירוויזיון 2024 נכנס באופן מושלם לשבלונת הבלדות באירוויזיון ששובות את הקהל. מהצופים בעולם אכן ראו את זה – מקום שני בהצבעות, כשהזוכה משוויץ התברג הרחק במקום החמישי – אבל כשהשופטים "מתנקשים" במכוון בשיר (ומודים בזה) ונותנים לו 52 נקודות בלבד, עדן גולן קיבלה בחיוך התמים והקסום שלה את המקום החמישי המכובד.
3. אבניבי – יזהר כהן ולהקת אלף-בית (1978, פריז)
הניצחון הראשון של ישראל באירוויזיון הגיע מ"ניב" חביב של השפה העברית – שפת הבי"ת, שרובנו למדנו להשתמש בה בילדות. יזהר כהן ולהקת אלף-בית הראו לבמת האירוויזיון איך רוקדים כמו שצריך, ואיך הופכים משהו שילדים אוהבים לעשות לסנסציה מוזיקלית עולמית. אולי ייקח לכם רגע להיזכר מי זכה לפני 15 שנה או אפילו בשנה שעברה – אבל אין ספק שבישראל ובעולם כולו קשה לשכוח את השיר הזה.
אזכור של כבוד – Push the Button – טיפקס (2007, הלסינקי)
השיר הזה מקבל אזכור של כבוד, פשוט כי הוא הכי "שיר אירוויזיון" שיש – דבילי, לא רציני, מסרים מפוקפקים, תלבושות ביזאריות – והכול בקטע טוב. אם תשאלו אדם שהוא לא חובב אירוויזיון איך שירים מהתחרות נשמעים עבורו – השיר הזה מייצג את הדמיון שלהם נאמנה. זה שיר שהקדים את זמנו בהמון שנים, ולראייה אני אזכיר לכם את השיר הקרואטי Mama ŠČ! שהיה ביזארי לא פחות, והגיע בגמר ב-2023 למקום ה-13.
2. דיווה – דנה אינטרנשיונל (1998, בירמינגהאם)
לפני 27 שנים ישראל הייתה הרבה יותר פרוגרסיבית ממה שנדמה לנו – דנה אינטרנשיונל היא הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה אי פעם שהשתתפה באירוויזיון, והביאה לנו בכבוד רב את הזכייה השלישית בתחרות.
קצב מקפיץ, מילים קליטות (שלא ממש הגיוניות, אבל מתאימות מאוד לפורמט) וכריזמה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים – הנוסחה המנצחת להטיס שוב את כל אירופה לאגן המזרחי של הים התיכון. אזכור של כבוד אחרון לז'קט הנוצות של ז'אן פול גוטייה, שהוחלט להניח בצד בגמר עצמו כדי שיוכלו לראות את הפנים היפות של דנה, והיא זכתה להתהדר בו בביצוע הניצחון.
1. השקט שנשאר – שירי מימון (2005, קייב)
ישראל לא בדיוק מצטיינת בעמידה סטטית על הבמה ובתנועות מינימליות – אולי זאת הפרעת הקשב הקולקטיבית – אבל זה בדיוק מה ששירי מימון הייתה צריכה ב-2005 כדי להגיע למקום הרביעי בתחרות – ולזכות בלב של כל ישראלי ושל הרבה אנשים בעולם כולו.
הגרסה המלאה בעברית היא מצוינת ואפילו עדיפה לטעמי, אבל השמלה המנצנצת, הגיטרה האקוסטית והקול המהדהד של שירי היו השואו המושלם, שהתמודד עם תחרות חזקה באותה השנה.
אם לא ראיתם את השיר האהוב עליכם כאן – כמו הורה, נדליק ביחד נר, נתתי לה חיי או עולה עולה – מתוך 48 פעמים שבהן ישראל השתתפה באירוויזיון, יש לה ממש מעט שירים שלא מגיע להם להיות ברשימת 10 הכי טובים של מישהו. מה שבטוח – בכל שנה אנחנו שולחים מסר ברור לעולם שאנחנו חלק מעניין בתחרות.
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.