בראיון לפודקאסט "זה אירוויזיון?!" (בהנחיית דור סגל אלבוקרק ורפאל יפרח), שוחחנו עם שלושת חברי להקת The Busker – דיוויד, שון וז'אן – נציגי מלטה לאירוויזיון 2023, לרגל יציאת המיני-אלבום החדש שלהם ״Talking Back״, שמושק לראשונה בישראל. לא באירופה, לא במלטה – דווקא כאן.
"החלטנו להשיק את האלבום קודם כל בישראל," מספר ז'אן, "כי הקהל שלכם היה הראשון שנתן לנו תחושת בית. בזמן ההכנות לאירוויזיון קיבלנו מכם כל כך הרבה תמיכה, הודעות, חיבוק חם… והכי הרבה נקודות בגמר! אז עכשיו אנחנו מחזירים לכם אהבה".
האלבום, שנשמע כמו שילוב בין ג'סטין טימברלייק לדיסקו, כבר זוכה לאהדה בארץ – וגם נכנס לפלייליסט של MTV ושל תחנות רדיו מקומיות. אבל לפני שנדבר על האלבום, חזרנו איתם לרגעים הגדולים (והכואבים) של תחרות הזמר הגדולה באירופה.
"החוויה הכי עוצמתית שחווינו"
כדי להתחיל שאלנו את השלושה איך היה לייצג מדינה קטנה כמו מלטה על הבמה הגדולה בעולם. "הרגשה מטורפת," אומר שון. "קהל כזה ענק מריע לשיר שאתה כתבת? זה משהו שאתה לא שוכח. זה חלום של כל מוזיקאי."
דיוויד מוסיף: "אנחנו באנו מאפס. מנגני רחוב במלטה. את השיר כתבנו עם עוד שני חברים, הקלטנו לבד, לא האמנו שנגיע עד לאירוויזיון. כל התהליך הזה הפך אותנו ללהקה אחרת – מגובשת, אסירת תודה. היינו עטופים בצוות מדהים, שהפך למשפחה. זו חוויה שלא ניתנת לשחזור."
אבל כמו שקורה לעיתים קרובות באירוויזיון – לא כל סוף הוא סוף טוב. ״The Busker״ לא עלו לגמר, למרות ביצוע צבעוני, קליט ומקורי שכלל גם החלפת סוודרים מפתיעה. שאלנו אותם – אם היו עושים משהו אחרת בדיעבד?
"לא ההופעה – אלא ההכנה," אומר ז'אן. "לאחרונה שחררנו סרט תיעודי שנקרא "Dance our own story". וזה היה אחד הנושאים שדיברנו עליו בסרט, יש בו שיחות בינינו על מה היינו עושים אחרת. אחד הדברים שחשבנו עליו בשיחות הללו היה שהתחלנו לעבוד מאוחר ביחס למדינות האחרות, זה השפיע על התוצאה. כאשר משלחות אחרות היו כבר בשיא העשייה אנחנו רק התחלנו, והיינו כל הזמן בפער שקשה לסגור".
"הדבר היחיד שאני קצת מתחרט עליו הוא השינוי בכוריאוגרפיה," חושף דיוויד. "בקדם במלטה היה לנו ריקוד קליל וכיפי, ואז בתחרות עשינו משהו מורכב יותר – אבל זה דווקא הרחיק אותנו מהאותנטיות. בנוסף, מהרגע הראשון ההימורים הראו שלא נעלה לגמר. זה מכניס אותך לתחושת כישלון עוד לפני שעלית לבמה. וגורם לך לעבוד קשה הרבה יותר… אולי אפילו קשה מדי." שון מסכים עם דיוויד, ״הקונספציה שהיינו בה מהשנייה הראשונה, לפיה לא משנה מה נעשה – לא נגיע לגמר. היא אחת הסיבות שעבדנו כל כך קשה על לעבוד קשה. לפעמים ליותר מדי מאמץ יש אפקט שלילי. כנראה עדיף היה להשאיר את הכול פשוט יותר, המורכבות רק הקשתה על הכול״.
שאלנו את חברי הלהקה לגבי ההתנהלות בזמן האירוויזיון, והאם היו מחוברים להימורים ולמתרחש ברשתות. שון, מצידו, מספר שהוא וז'אן היו מכורים להימורים. "ראינו כל תגובה, כל דירוג. ניסינו להתעלם מהשלילי – אבל זה קשה."
"אני בכלל לא הסתכלתי על הימורים," חותך דיוויד. "רק רציתי להתרכז בהופעה."
שאלנו גם על הביקור בישראל כחלק מההופעה של חברי הלהקה בפסטיבל Israel Calling בתל אביב, חודשים לפני התחרות. "זה היה אחד הרגעים הכי טובים בכל המסע," נזכר דיוויד. "היינו בישראל רק 48 שעות, אבל הספקנו המון. אחת החוויות שאני הכי זוכר הייתה שקיבלנו 3 חדרים נפרדים – וכולנו התרגשנו… כי במרבית הארצות בהן ביקרנו כל משלחת קיבלה חדר אחד… אלא שבסופו של דבר הלכנו לישון יחד באותו חדר. היינו כל כך רגילים אחד לשני, שזה פשוט הרגיש מוזר להיפרד."
"הנוף היה לים, והאנשים שפגשנו, הכול היה מושלם, והאנרגיה הייתה כמו בבית," מוסיף שון. "יש בישראל משהו שמזכיר את מלטה – קטן, חמים, נעים, לבבי, בנוסף האוכל הישראלי הוא משהו מיוחד מאוד שאני זוכר מאוד לטובה! אפילו לקחו אותנו לשתול עץ יחד עם שאר המשלחות שהגיעו לפסטיבל״.
שאלנו אותם על הסערה סביב השיר של מלטה בתחרות השנה – שבו נדרשה הזמרת מיריאנה קנטה לשנות את המילה "Kant" (״שירה״ במלטזית) כי היא נשמעת כמו קללה באנגלית. "זה משחק מילים גאוני!" צוחק שון.
"אבל זו לא קללה," מסביר דיוויד. "זה שיר על איך שאומרים למריאנה מה לעשות – והיא אומרת מנגד: אני ״מגישה שירה״. עצוב שלא הבינו את זה. זו מילה מאוד לגיטימית בשפה שלנו. למה להגביל את זה?"
כאן שיתפנו אותם בסיפור על "הורה" של אבי טולדנו (באירוויזיון 1983), המילה ״הורה״ שבשוודית משמעותה "זונה" לא גרמה אז לאיגוד השידור האירופאי לדרוש את החלפתה… "ברור שזו צביעות," מסכים שון.
אי אפשר היה שלא לשאול אותם על הרגע הכי צורם באירוויזיון של השנה שעברה: עדן גולן, הנציגה הישראלית, שקיבלה קריאות בוז על הבמה – בגלל סיטואציה פוליטית שהיא עצמה לא קשורה אליה.
"אני לא מכיר לעומק את הסיטואציה בישראל," מבהיר דיוויד בזהירות, "אבל ברור לי דבר אחד – אסור לבוז לאמן. זו אלימות. זה רוע לשמו. אומנות אמורה לאחד – לא לפלג. אני גם לא בטוח שאני מייצג את מלטה כשאני על הבמה. אני לא מרגיש שמדינה שלמה יכולה לשים עליי את הדגל ולהגיד – אתה אנחנו. זה לא עובד ככה."
"אפילו במלטה, כשמשהו קורה – אנחנו לא תמיד מבינים אותו לעומק," מוסיף שון. "אז על סכסוך כמו זה שיש בישראל – קשה מאוד לשפוט. בסוף זו תחרות שירים, לא פוליטיקה. והאמן לא אמור לספוג את המחיר."
חזרנו איתם לשאלה הכי מסקרנת: האם הייתם רוצים לחזור לאירוויזיון? שון לא מהסס: "כן! עכשיו! תשלחו אותנו שוב!" בכלל היה ניכר ששלושתם מאוד להוטים לעשות סיבוב נוסף בתחרות… ולכן הצענו להם לנסות את מזלם בקדם האירוויזיון של סאן מרינו, אליו מגיעים פעמים רבות נציגים שייצגו מדינות אחרות בעבר.
ומה לגבי השיר הישראלי השנה, New Day Will Rise של יובל רפאל? יצא לכם לשמוע אותו? "שמעתי – והוא מדהים," אומר ז'אן. "רגשי, שונה מאוד ממה שישראל הייתה שולחת לתחרות בדרך כלל. מאוד נוגע ללב." "אני מחכה לראות אותו בשידור חי," מוסיף שון. "לא שומע שירים מראש – רוצה להתרגש בלייב."
ולסיום – מה שיר האירוויזיון שלכם שהוא גילטי פלז'ר? שון: "שוודיה 2023 – מרקוס ומרטינוס. כל כך טובים!" דיוויד: "סן מרינו 2019 – Say Na Na Na. קרינג' מתוק!" ז'אן: "מולדובה 2022 – Zdub & Advahov Brothers – "Trenulețul" – אהבתי את האווירה, שיר יפה ומצחיק יחד."
והשיר האהוב עליכם השנה? ז'אן ודיוויד בחרו באוסטריה. אבל דיוויד גם מוסיף את אוסטרליה: "לא האמנתי ששיר כזה יבוא משם." אני הייתי חייב להתערב ולומר שמעבר לכך שהשיר של אוסטרליה לא צפוי הנציג מאוד נעים לעיניים… שון, כאמור שומר את עצמו למשדר ולא שמע את השירים, ולכן לא יכול לבחור.
המפגש עם חברי The Busker השאיר אותנו עם חיוך. שלושה מוזיקאים שבאו מהרחוב, צמחו בכוחות עצמם, ולא שכחו לרגע מאיפה התחילו – או מי תמך בהם בדרך. בראיון כן, מרגש ולא מתאמץ, הם דיברו על הצלחות, אכזבות, קשר עמוק לישראל, ואהבה פשוטה למוזיקה. בלי יחסי ציבור מוגזמים, בלי פוזה – רק שלושה לבבות פתוחים שמחפשים לחבר אנשים דרך צלילים.
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.
