איראן עוקבת מקרוב אחר התגובה האמריקנית בים האדום

החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להצטרף למבצע "עם כלביא" התבררה כהצלחה. ארה"ב הפגינה תעוזה, נחישות ויכולת צבאית וגם נמנעה מהסתבכות מזרח-תיכונית נוספת ממנה כה חששה. מדינות המפרץ עקבו בחרדה אחר ההתפתחויות ונראה כי הופתעו לטובה. אחרי שנים ארוכות בהן פיזרו את הסיכונים המדיניים שלהן בין הגוש הסיני לארה"ב, נראה כי אירועי יוני הוכיחו כי למנהיגות האמריקנית באזור אין תחליף אמיתי.

סין יכולה לספק טכנולוגיות ומתקני תשתית, אך לא מנהיגות צבאית, ובמזרח התיכון פירמידת האינטרסים היא קודם כל קיומית. המלחמה ביוני שמה קץ לעשורים של התרסה, הונאה וגרירת רגליים איראנית. חשוב מכך, נראה כי לראשונה האופציה הצבאית הידועה הפכה מתיאוריה כמעט מופרכת לאיום אמין ברור ורלוונטי גם לעתיד.

הדילמה האיראנית כעת, בנקודת החולשה הנמוכה ביותר של המשטר, היא האם לרוץ לפצצה או לשאת ולתת על פרויקט הגרעין מעמדת חולשה. כדי להחליט, היא צריכה לברר עד כמה ההתערבות הצבאית האמריקנית ביוני מעידה על מדיניות חדשה, או שמה היא אנומליה חד-פעמית. אין זה מפתיע, אם כן, שבדיוק בעיתוי זה בחר המשטר החות'י בצנעא לחדש את המתקפות בים האדום, לרבות רצח אנשי צוותי ים ושליחת וידאו של הטבעת ה-Eternity C שבבעלות יוון.

נכון, לחות'ים יש מספיק סיבות לחדש את פעולות האיבה ללא הכוונה איראנית, הם פשוט נהנים מתשומת הלב ודמי החסות. אך היוזמה בים האדום איראנית או חותי'ת עצמאית, זהו מקרה המבחן שישמש את האיראנים כדי לבחון את המצב האזורי החדש. בכוונה או שלא, החות'ים הם הרגל האיראנית שבודקת את טמפרטורת המים בבריכה.