בתאריך ה-7 ביולי, מסר נשיא לבנון, ג'וזף עאון, לשליח האמריקאי תומאס ברק את תגובת מדינת לבנון למסמך הדרישות האמריקאיות שעיקרו עסק בסוגיית פירוק חיזבאללה מנשקו. לאחר הפגישה עם הנשיא הלבנוני, התבטא ברק כי נוצרה תקווה והזדמנות עבור לבנון ועל לבנון להתאים עצמה, ללא כפיה, לשינויים המתרחשים באזור. ברק הוסיף, כי אם לבנון תבחר להתאים עצמה אז היא תקבל את מלוא התמיכה והסיוע. ברק הדגיש כי ישראל מעוניינת בשלום עם לבנון ולא במלחמה.

במכון עלמא פורסמו דבריהם של טל בארי וד"ר זואי לוורניק, לפיהם במקביל לשיחות המתקיימות על פירוק נשקו, חיזבאללה פתח בימים האחרונים בקמפיין תעמולה חדש תחת הסיסמה "לא נוותר על הנשק". מטרת הקמפיין היא להדגיש את חשיבות שמירת הארסנל הצבאי שלו גם בתנאים של לחצים פוליטיים פנימיים ובין לאומיים. במסגרת הקמפיין נעשה שימוש באמצעים ויזואליים לא שגרתיים כמו קריקטורות מצוירות המעבירות מסרים רעיוניים, ובהן דימויים כמו רובה שתול באדמה כעץ שממנו צומחת הגנה, או נשק המגן על המשפחה הלבנונית.

במסגרת הקמפיין "הרך" המחזק פעם נוספת את המסר והנרטיב כי חיזבאללה הוא "מגן לבנון", חיזבאללה שילב בתהלוכות לציון העשוראא' חלוקת ממתקים, פירות ומוצרי מזון לקהל הרחב, כשעל האריזות הודבקו סיסמאות סאטיריות המשלבות לעג מחד ועמידה איתנה מאידך: "נשק אין, בוא תנסה את הממתקים" או "נשק אין, בוא קח מלון". באמצעות זאת, חיזבאללה מבקש להפגין בטחון עצמי מחד וביקורת על מתנגדיו מאידך. הבחירה להשתמש במתנות טעימות, שמהוות סמל לאירוח ולקרבה, מלווה בהתרסה לעבר דרישת פירוק חיזבאללה מנשקו, קרי: את הנשק לא תקבלו אבל לפחות תקבלו ממתקים או הטבות האחרות…

בכירי חיזבאללה ובראשם מנהיג הארגון, נעים קאסם, שבים ומדגישים כי אין על מה לדון בסוגיה כל עוד "הכיבוש והתוקפנות הישראליים נמשכים" וכל עוד ישראל אינה משחררת את האסירים הלבנונים. קאסם חוזר ומדגיש כי חיזבאללה יהיה מוכן לדון ב"אסטרטגיית ההגנה" של לבנון רק לאחר שישראל תמלא את חלקה בהסכם הפסקת האש. קאסם ציין כי ארסנל הטילים של חיזבאללה הוא "בסיס ההגנה" של הארגון ולמעשה דחה את הדרישות כי חיזבאללה ימסור ארסנל זה. להערכתנו, צמד המילים "אסטרטגיית ההגנה" משמעותו למעשה מילים מכובסות לדחיית הרעיון של פירוק הנשק. הנרטיב הוותיק של חיזבאללה כי הוא "מגן לבנון" משתלב יפה עם הטרמינולוגיה החדשה "אסטרטגיית ההגנה". על פי פרסומים שונים, שלא ניתן לאמתם, איראן הביעה "חוסר שביעות רצון חריף" מכל ניסיון של פירוק חיזבאללה מנשקו.

האם ההתמקדות צריכה להיות רק בסוגיית פירוק הנשק?
במכון עלמא אומרים כי אין כמעט התמקדות בגורמים המאפשרים את הפעילות הצבאית והנשק של חיזבאללה. נראה כי ניסיונות ההסדרה מתעלמים מהתשתית החברתית – אזרחית של חיזבאללה, אשר למעשה מאפשרת את כל פעילותו הצבאית של חיזבאללה. במידה ותשתית זו לא תפגע, חיזבאללה ימשיך לתפקד כמדינה בתוך מדינה. הכוונה למועצה המבצעת ובעיקר לזרועות הפיננסיות והחינוכיות שלה.

הבנק של חיזבאללה, בנק אלקרצ' אלחסן, מאפשר לחיזבאללה עצמאות ושליטה כלכלית שנדרשת לשיקום יכולותיו. חיזבאללה גם מפעיל רשת חינוך עצמאית ומקבילה למערכת החינוך הפורמלית בלבנון, שמשמשת לאינדוקטרינציה של הבייס השיעי ומבטיחה נאמנות ותמיכה בארגון. גם בתחום המזון, בריאות, דלק ואנרגיה, חיזבאללה הוא זה שמספק את רוב השירותים לבייס. כך הוא מבטיח את התלות והתמיכה הציבורית בו ומאפשר את התעצמותו מחדש.

בנוסף, למרות הפגיעה שספג חיזבאללה כתוצאה מהמלחמה, הוא עדיין שולט פוליטית ברמה מקומית והאלקטורלית. התמקדות רק בסוגיית הנשק היא צרה מדי ועושה הפרדה מוטעית בין הצבאי והאזרחי. כפי שחיזבאללה הצהיר בעצמו בעבר, הוא ארגון אחד והתשתית האזרחית והצבאית שלו משולבות באופן הדוק. הטיפול באיום של חיזבאללה צריך להיות מעמיק ומקיף יותר ולמנוע את השיקום וההתעצמות של חיזבאללה גם בתחום האזרחי.

עמדת ראשי מדינת לבנון
נשיא לבנון – ג'וזף עאון
הנשיא עאון ממשיך להדגיש את מחויבותו לריכוז הנשק בידי המדינה בלבד. בריאיון עדכני הצהיר כי "בלבנון צריך להיות נשק רק בידי הצבא", אך הבהיר שפירוק חיזבאללה מנשקו ייעשה באמצעות דיאלוג ולא בכפייה, על מנת למנוע הידרדרות לעימות פנימי. הוא קרא לארה"ב ללחוץ על ישראל לסגת מהמוצבים שעדיין מוחזקים על ידה בדרום, לשחרר אסירים לבנונים ולהפסיק את ההפרות – כתנאים שיקלו על תהליך הפירוק.

ראש ממשלת לבנון – נואף סלאם
ראש הממשלה סלאם הצהיר כי צבא לבנון פירק למעלה מ-500 אתרים צבאיים ומחסני נשק של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני מאז סיום המלחמה (הערה – אין לכך הוכחות מחומר גלוי). הוא הדגיש את מחויבות ממשלתו ליישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון, אך ציין שלא ניתן להשיג ביטחון כל עוד ישראל מחזיקה בשטחים כבושים ומבצעת הפרות חוזרות בשטח לבנון. הוא הוסיף כי כל הנשק חייב להיות מרוכז בידי המדינה וכי לבנון התרשלה ביישום הסעיף הזה בהסכם טאא'ף.

יו"ר הפרלמנט הלבנוני – נביה ברי
ברי, המזוהה עם הקו של חיזבאללה, נוקט בגישה זהירה. אף על פי שהתקיימו דיונים בינו לבין הנשיא עאון על ריכוז הנשק בידי המדינה, הוא הדגיש בעבר כי "אף אחד לא מקבל את פירוק חיזבאללה מנשקו".

הדפוס המוכר של גלגול האחריות והאשמה על ישראל
מהדברים והמסרים המרכזיים של ראשי המדינה הלבנונית לעיל, לכאורה קיימת נכונות ומחויבות , אבל רק בתנאי שישראל היא זאת שתוותר קודם. כמובן שהוויתור הישראלי המקדים עשוי להוות פגיעה בביטחונה ולכן לא סביר לטעמנו, שישראל תסכים לצעד כזה לפני שהאיום של חיזבאללה יוסר. כלומר יש פה גלגול האחראיות בהקשר כישלון הסכם הפסקת האש, על ישראל באופן מכוון.

עמדת חיזבאללה – עקרונות בלתי ניתנים לוויתור ב-06 ביולי הדגיש נעים קאסם בנאומו פעם נוספת, כי חיזבאללה לא יתפרק מנשקו לפני שישראל תיסוג מכל שטח לבנון, התקיפות יפסקו והאסירים הלבנוניים יחזרו ללבנון.

קאסם הכריז כי חיזבאללה מוכן לשתי האפשרויות – הסדרה ובניית המדינה מחד, ומאבק מזוין והגנה מאידך – זאת בהתאם להתפתחויות בשטח. לדבריו, חיזבאללה נכון להשקיע מאמצים מרביים בשיתוף פעולה למען תחייה ויציבות, ולהיות חלק בלתי נפרד משלומה של לבנון, מבנייתה ומהכבוד הלאומי שלה. עם זאת, הוא הבהיר כי הנכונות להסדרה תלויה בנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה, הפסקת התקיפות והטיסות הצבאיות, שחרור אסירים ותחילת שיקום אזורים פגועים – ורק לאחר יישום מלא של שלב זה, ניתן יהיה לעבור לשלב שני, שיכלול דיונים בביטחון הלאומי ובאסטרטגיה ההגנתית של לבנון.

קאסם תקף בחריפות את מה שכינה "משוואת המוות או הכניעה" שמכתיבות ארה"ב וישראל, והבהיר כי חיזבאללה דחה את המשוואה הזו מזמן. לדבריו, חיזבאללה פועל על פי משוואה אחרת ואין בכוונתו לוותר על ארצו, כבודו או זכויותיו. הוא הדגיש כי אם יהיה צורך, פעילי חיזבאללה מוכנים לשלם את מחיר ההגנה, גם במחיר הקרבה, אך האפשרות לכניעה כלל אינה עומדת על הפרק. חשוב לציין כי קאסם השתמש במילה בערבית "סילם" שפירושה בהקשר הוא הסדרה / הבנה ולא במילה "סלאם" שהפרוש שלה הוא שלום.

נראה כי השימוש במילה ספציפית זו הוביל לפרשניות לא נכונות לגבי כוונות חיזבאללה. פרשנויות אלה התעצמו לאור דבריו מה06- ביולי של סגן יו"ר הפרלמנט הלבנוני, אליאס בוסעב (נוצרי ממפלגתו של ג'בראן בסיל), שאמר כי "חיזבאללה מכריז לראשונה על נכונותו לשלום". בוסעב ציין (מתוך טעות או מניפולציה) כי זו הפעם ה ראשונה ששומעים מחיזבאללה את המשפט "אנחנו מוכנים לשלום". בוסעב הוסיף כי קאסם התכוון לכך שאם ממשלת לבנון תבטיח בכל דרך להגן על לבנון מפני ישראל, חיזבאללה יהיה מוכן לשלום, כלומר מסירת הנשק". נעים קאסם לא השתמש במילה "שלום " ובטח אין כוונתו לשלום עם ישראל, אלא הגעה להבנות / הסדרות בלבד בתוך לבנון.

בהמשך ציין קאסם כי חיזבאללה משתקם וערוך ואם ישראל תתקוף חיזבאללה ילחם בה. ואכן חיזבאללה פועל מאז הפסקת האש לשיקום יכולותיו הצבאיות והאזרחיות. ישראל מזהה ומסכלת את ניסיונות השיקום של חיזבאללה על בסיס יומי. מאמצעי השיקום של חיזבאללה עומדים בניגוד ל דרישה להתפרק מנשקו ומצביעים על נחישות הארגון לבנות את כוחו מחדש ולהמשיך לאיים על ישראל.

ליבת האידיאולוגיה בחיזבאללה היא "ההתנגדות המזוינת" – מדובר בזהות שאינה ניתנת לוויתור. הארגון מונע מכבוד, גאווה ואמונה עמוקה במאבק מזוין נגד ישראל ותפיסה זו לא השתנתה . לכן פירוק הנשק מרצון הוא לא תרחיש ראלי.

המענה הלבנוני – פוטנציאל לבעיית פרשנות ויישום
בהנחה כי חלק מהפרסומים אודות סעיפי המענה הלבנוני הינם נכונים ואוטנטיים, חשוב לשים לב לשני ניסוחים בעיתיים אפשריים העוסקים ישירות בסוגיית הנשק. הראשון, ניסוח כמו "תשתיות חיזבאללה מדרום לליטני יפורקו והאזור יהיה ריק מכל נשק גלוי" הוא בעייתי במיוחד ומהווה פרצה שמאפשרת אחזקה ואחסנה של נשק מוסתר וחשאי כפי שחיזבאללה יודע לעשות היטב במסגרת המגן האנושי. ההבחנה יוצרת קושי ביצועי, איפה ניתן לחפש נשק? איזה נשק מותר להחרים? הבעיות האלו עלו כבר בעבר כאשר נטען כלפי כוח יוניפי"ל שהוא אינו מורשה לפעול בשטח "פרטי" של חיזבאללה. השני, ניסוח כמו "הנשק "הקל" יישאר אצל חיזבאללה עד סוף ,2026 אך יירשם במרשם הביטחון הלבנוני", גם הוא בעייתי. כל עוד סוגיות אלו נשארות פתוחות לפרשנות חיזבאללה ינצל זאת כדי להמשיך להחזיק בנשק.

האתגר מכיוון הצבא הלבנוני
אתגר נוסף נובע מתוך צבא לבנון עצמו שמתמודד עם תסכול מהפער בין דרישות בינ"ל לבין מוגבלות רצונו, יכולתו ואמצעיו. צבא לבנון כולל מספר רב של משרתים שיעים (הערכות הן כ45- אחוז), רבים תומכים בחיזבאללה, והדבר עשויי ליצור קונפליקטים ועימותים אידיאולוגיים פנימיים על רקע סוגיית פירוק חיזבאללה מנשקו ולמנוע ביצוע יעיל ואמין של תהליך פירוק הנשק. לאור זאת, על פי פרסומים שונים, כבר נשמעים קולות מקרב קצינים בכירים בצבא לבנון המזהירים כי כל מהלך לא מבוקר עלול להביא לפילוג בתוך הצבא עצמו. פילוג כזה ישרת כמובן את חיזבאללה.

שלושה תרחישים אפשריים
1. "מתווה האשליה": יגובש מסמך עקרוני מוסכם לכאורה, אך יישומו ידחה שוב ושוב – כמו ”הסכם טאאף“ ו“החלטה 1559“ שנותרו על הנייר בלבד בחלקם או במלואם . זהו תרחיש סביר בו הסטטוס קוו והאיום ממשיכים להתקיים.

2. פיצוץ הדיאלוג: האמריקאים יגדירו את תשובת לבנון כלא מספקת ויקשיחו עמדות. ישראל ממשיכה את מדיניותה והמשבר הפנים לבנוני מחריף. החרפת המשבר הפנים לבנוני יכול להוביל להסלמה ואף למלחמת אזרחים בלבנון. קיים סיכון להתנהלות חיזבאללה כ"חיה פצועה" בתוך לבנון בניסיון ל שרוד ולשמר את כוחו ומתוך הנחה שאין לו מה להפסיד.

3. התקדמות זהירה: חיזבאללה מקבל מתווה של "הקפאת נשק מסוג מסוים " ומאפשר לצבא פיקוח – זאת תמורת שינוי מדיניות הדרגתית ישראלית . להערכתנו תרחיש זה הכי פחות סביר בזמן הקרוב, אלא אם כן, גם הוא יהפוך להיות "תרחיש אשליה" ומצג שווא כלפי חוץ, שישחק לטובת חיזבאללה.

סיכום
נכון לכתיבת שורות אלה, ארה"ב בוחנת את התשובה של ממשלת לבנון ואמורה להגיב עליה. בסוף השבוע האחרון (03 יולי) ברק אמר כי הסכם הפסקת האש בין ישראל ולבנון הוא כישלון מוחלט היות וישראל ממשיכה לתקוף וחיזבאללה לא מתפרק מנשקו. אמנם יש נכונות חזקה בממשל האמריקאי לקדם יציבות ושלום באזור אבל יש להיזהר, במיוחד במזרח התיכון ובמיוחד מול הציר השיעי, מהסכמים מעורפלים שמאפשרים לצדדים יותר מדי מקום לפרשנות , חופש פעולה ומצג שווא (אומנות ההתשה, הטעיה, רמיה). הלחץ על חיזבאללה גובר אבל חשוב לפעול נגד כל התשתיות של הארגון ולפרק אותו צבאית, אזרחית ופוליטית. הסבירות שחיזבאללה יתפרק מנשקו מרצון אינה קיימת. חשיבות הפעולה המתמדת כנגד ניסיונות השיקום של חיזבאללה הינה הכרחית.

השאלה המרכזית היא לא האם חיזבאללה יתפרק מנשקו, אלא האם לישראל יש סבלנות והתמדה להמשיך ולהחליש את חיזבאללה עד שיאבד רלוונטיות והאם למדינת לבנון יש את היכולת והרצון להתמודד מול מדינת חיזבאללה. כל הסכם שימנע מישראל לפעול נגד פעולות ההתעצמות והשיקום של חיזבאללה בעתיד הוא הסכם המסכן את בטחון מדינת ישראל.

הכותבים הם טל בארי וד"ר זואי לוורניק – פורסם על ידי מכון עלמא