אימפוטנט פוליטי: יריב לוין שוב מדיח – ושוב ייכשל

אז אם ממילא הממשלה לא חייבת לקבל את המלצת הוועדה, מהו שגרם ללוין להוסיף להצעת המחליטים שלו את הסעיף שקובע כי במצב הנוכחי אין שום צורך להיוועץ בוועדת האיתור (ועדת גרוניס)? התשובה המביכה היא שלוין פשוט לא הצליח להקים את הוועדה. וזהו ההסבר לפארסה: בוועדה חברים חמישה. יו"ר הוועדה הפעיל הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס. נציג האקדמיה הפעיל הוא פרופ' רון שפירא, ונציגת עורכי הדין הפעילה, היא עו"ד תמי אולמן. שני התקנים הנוספים: נציג הכנסת ונציג הממשלה – לא מאויישים.

הממשלה קבעה בזמנו (על פי המלצות הדוח) כי נציג הממשלה יהיה או יועץ משפטי לממשלה לשעבר או שר משפטים לשעבר. כל היועצים לשעבר לא תואמים את האג'נדה של לוין, ושרי המשפטים לשעבר, או שאינם תואמים את האג'נדה שלו, או שהם נגועים בניגודי עניינים (כמו הנגבי, סער ואוחנה). באשר לנציג הכנסת, כל חבר ועדת חוקה יכול להיבחר לוועדה, אלא שסיעות הקואליציה שמתקוטטות ביניהן לא הצליחו לבחור נציג מוסכם (הממשלה מודה בכך בדברי ההסבר להצעה).

אז מה היה הפתרון של לוין לחידלון שלו? לשבור את הכלים, כלומר לקדם את פיטורי היועצת תוך שינוי כללי המשחק, קרי ביטול החובה להיוועץ בוועדת האיתור. אם לא די בכל זה, כדי להוסיף מימד קומי להחלטה, בוועדת השרים המיוחדת שתערוך את השימוע ליועצת הציב לוין גם את השר איתמר בן גביר, זה שהיועצת ביקשה מראש הממשלה לשקול להדיחו מתפקידו כשר לביטחון לאומי (ובאחרונה הגיעה עמו להסדר מבחן בעניין). אין מה לומר, יבשוש יבשוש, אבל יש לו הומור ללוין.