אילנה גריצווסקי נחטפה מקיבוץ ניר עוז בבוקר השבעה באוקטובר ושוחררה אחרי כ-51 יום בעסקת החטופים הראשונה. היום (שני) היא הגיעה לדבר בוועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה בכנסת ודחקה במקבלי ההחלטות להגיע להסכמות ולחתום על עסקת חטופים שתחזיר גם את בן זוגה מתן צנגאוקר חזרה לביתו.
"כשהגעתי לישראל לפני 16 שנה, הייתי נערה. הגעתי מתוך ציונות ואהבה לעם ולמדינה הזו. למדינה של סולידריות, של ערבות הדדית, של הבטחה אחת פשוטה – שאם אתה נופל, מישהו ירים אותך. שאם אתה נלקח, מישהו יחזיר אותך. ואם אתה נרמס, מישהו יילחם בשבילך", אמרה גריצווסקי בתחילת דבריה בוועדה.
"מה נשאר מאותה הבטחה?", שאלה שורדת השבי. "כבר 647 ימים, ואין אף אחד שמחזיר את מתן שלי, ואת כל מי שנשאר שמה. הייתי שבויה במשך 55 ימים של גיהינום שאין לו מילים לתאר. כאב שלא נגמר, השפלה שאין לה תחתית, פחד ששורף מבפנים", סיפרה גריצווסקי. "אני אחת מאלה שעל גופה ביצעו מעשי תופת, מעשים שנכתבו עליהם דוחות, גרפים, וכותרות. אבל אצלי בגוף, הם חרוטים. הגוף שלי חטף, אבל הנשמה שלי נמחצה. אני זוכרת את הנשק צמוד לראש שלי. אני זוכרת אותם צוחקים כשמושכים אותי וגוררים אותי בשיער. אני זוכרת ידיים מלוכלכות שגונבות ממני את כל מה שהייתי. הפכתי לרכוש. הפכתי לשבויה", חשפה אילנה.