איך מאתרים דיירים הנמצאים במבנים שנפגעו מירי טילים?

הפתרון – מודל פשוט, קהילתי, מציל חיים. פתרון אינו יקר ואינו דורש מערכות טכנולוגיות מתקדמות. מדובר בשגרה קהילתית פשוטה: כל ועד בית צריך לנהל נוהל יומי, בלילה או בשעות הערב, שבו נרשמים הדיירים הנמצאים בבית – באמצעות קבוצת הווטסאפ של הבניין.

המשמעות היא שלכל דירה יש "דופק", מידע חי: מי נמצא הלילה בדירה? האם מישהו נוסע? האם יש אורחים? זהו מידע מציל חיים, שניתן למסור ישירות לרשות המקומית או לגורמי ההצלה בשעת הצורך. כך, ברגע האמת – לא צריך לנחש, אלא לדעת.

כוחות פיקוד העורף והמשטרה יכולים לפעול באופן ממוקד ויעיל הרבה יותר כאשר יש שיתוף פעולה מצד הקהילה. האחריות אינה רק של המדינה – אלא גם של האזרחים עצמם.

נפילת הטיל בבת ים היא לא רק טרגדיה – היא קריאת השכמה. בעידן שבו הלחימה מגיעה אל פתחי הבתים, עלינו להיערך מראש. רשימות דיירים יומיות שמנוהלות בידי ועדי בתים הן פתרון מעשי, מיידי, וחינמי. הן מייצרות חוסן קהילתי, אחריות אזרחית – ובעיקר, יכולת אמיתית להציל חיים בשעת מבחן. הגיע הזמן שכל שכונה וכל בניין בישראל יהיו חלק ממערך ההתגוננות הלאומי. כי ברגע האמת – השאלה הקריטית היא לא רק איפה הטיל פגע, אלא האם מישהו נשאר בפנים.

הכותב הוא מרצה לחירום בתוכנית להגנת העורף מכללת בית ברל